שרשרת של ברזל הוא הספר השני בטרילוגיית השעות האחרונות מאת קסנדרה קלייר, שמתרחשת בעולמם של בני הנפילים. נראה שלקוֹרדיליה קַרסטֵיירס יש כל מה שרצתה אי־פעם. היא מאורסת לג'יימס הֶרוֹנדֵייל אהובהּ, יש לה חיים חדשים עם חברתה הטובה לוסי, והיא נושאת את חרב הלוחמים האגדית קורטנה. אבל האמת עגומה בהרבה. ג'יימס עדיין מאוהב באחרת ואירוסיו לקורדיליה הם שקר שנועד להגן על שמה הטוב, והחרב קורטנה צורבת את בשרה של קורדיליה בכל פעם שהיא נוגעת בה. כאשר רוצח סדרתי רודף אחרי ציידי הצללים של לונדון, הורג אותם בחשכה ואז נעלם, על החברים לצאת בעקבותיו. הם אינם יודעים שכל אחד מהם מסתיר סוד נורא: לוסי מנסה להקים לתחייה את המתים, קורדיליה נשבעה שבועת נאמנות מסוכנת לכוח מסתורי, וג'יימס עשוי להיות הרוצח שאותו הם מחפשים. (מאנגלית: יעל ענבר, הוצאת מודן, 552 עמודים)
לא בכל מחיר מאת אורה קרופיק, הוא ספר מרתק לבני נוער, סיפור ריאליסטי, כן ומרגש. נגיד שהייתם חיים בבית עם אמא שעובדת קשה, מרוויחה מעט כסף וצוברת חובות בבנק. נגיד שהחלום הכי גדול שלכם היה לקנות טלפון. וגם מחשב נייד. כמו שיש לכל החברים שלכם. מה הייתם עושים? כמה רחוק הייתם הולכים כדי להגשים את החלום? התשוקה הזו מובילה את דויד, תלמיד כיתה ו', להתחבר עם אנשים מפוקפקים. אף על פי שכוונותיו טובות, הוא מוצא עצמו במהרה בתוך מערבולת ששואבת אותו למטה והוא מתקשה לצאת ממנה. חברתו לכיתה, מיה, מנסה להושיט לו גלגל הצלה. האם הוא ייעזר בה? (הוצאת דני ספרים, 142 עמודים)
אמארי והפלאים המתועבים מאת ב"ב אלסטון הוא השלישי בסדרת הפנטזיה הנפלאה. המתח עולה בעולם העל־טבעי. איליין הארלו המושחתת הצליחה להתמנות לראש ממשלה, והשתמשה ביכולתה לשלוט במחשבות כדי להסית את הלשכה לעניינים על־טבעיים נגד הקוסמים. אם זה לא מספיק, דילן ואן הלסינג, מנהיגם החדש של הקוסמים והשותף לשעבר של אמארי, מנסה להשיג כוח הרסני, שיהפוך אותו לבלתי מנוצח. כעת, כששום מקום אינו בטוח עוד, אמארי וחבריה יעשו הכול כדי לעצור את המלחמה הקרבה. לכן כשהם שומעים על המצאות עתיקות בשם 'פלאים', שמסוגלות לעצור את דילן, הם ממהרים לחפש אותן. אבל הפתרון הנכסף גובה גם מחיר נורא, ואמארי תיאלץ להחליט כמה היא מוכנה להקריב לשם הצלת עולמה, כי הפלאים ידרשו הכול. (מאנגלית: חנה לבנת, הוצאת כתר, 320 עמודים)
הרצון לדייק במילים מאת טליה קמרי הוא אוסף נוגע ומרגש של שירי פרוזה וליריקה שנכתבו בגוף ראשון, והם נשזרים יחד לכדי יצירה שלמה של התבוננות עצמית, תהליך נפשי והבעת קול נשי-רגשי עמוק. טליה מביאה את קולה של אישה המתמודדת עם תחנות רבות בחייה. הם עוסקים בהתמודדות עם אובדן והשלכותיו, בקונפליקטים רגשיים, בתהליכי השלמה וריפוי, בשאלות אמוניות ובחזרה בתשובה. בחלק מהשירים משולב הומור, שממתן ומנגיש בעדינות כאב ומורכבויות מהותיות שפוגשות את כולנו בחיי היומיום. הספר נשען גם על חוויות ייחודיות ומעצבות שנצברו בעבודה במחלקה הסגורה עם ילדים ונוער, ומפנה זרקור לתהליכים שעוברים המטופלים בהתמודדות עם גילוי המחלה ועם חוויית האשפוז. (הוצאת ספרי ניב, 159 עמודים)
יד ביד בממ"ד של ליעד שכתבה מור לויט סמן טוב הוא ספר ילדים שנולד מתוך השגרה המורכבת של חיים בישראל בצל האזעקות. הספר נועד להיות חלק בלתי נפרד מפק"ל הממ"ד בכל בית – לצד פנס ובקבוקי מים – ככלי תיווך המאפשר למבוגרים להסביר, להרגיע ולייצר אי של יציבות בתוך חוסר הוודאות. הספר מנגיש את המציאות בחרוזים ובצבעוניות אופטימית המתאימה לעולמם השמח של הילדים. (איורים: סנדרה פלדמן. הוצאת ספרי ניב, 23 עמודים)
בין חולות הזמן מאת יפה רותם הוא ספר שירים מרגשים ונוגעים הלוקח לסיפור המסע האישי של יפה. מהרגע שבו הכותבת הבינה מהי משמעותה של המילה הכתובה היא מבקשת באמצעות שיריה דבר אחד: מרחב לנשום. מרחב שבו אפשר להניח את העצב, בלי להתנצל, להחזיק געגוע בלי להישבר ממנו, ולתת למה שחי בתוכנו – הקטן והגדול – להישמע סוף סוף בקול ברור. השירים נעים על הקו העדין שבין כאב לאהבה, חיים שמחפשים שגרה, ותודעה שלא מצליחה להירגע גם כשמכריזים שהכול נגמר. בספר יש רגעי אהבה ושמחה, לצד רגעי אבל, כעס וכאב. יש בו רגעים משפחתיים ורגעים אישיים ובכלל רגעים מהחיים. השירים בספר נולדו מהרגעים האלו, מרגעים שאין להם שם, רק תחושה. רק רצון לעצור לשהות עוד קצת, להרגיש את ים המילים ששוטף את הכותבת. זהו ספר של מי שיודעת שלפעמים הדרך היחידה לנשום היא לתת למילים בית. (הוצאת ספרי ניב, 146 עמודים)
דברים שלא אמרתי / יפה רותם
כשבגרתם,
לא שמעתם אותי מקטרת על ילדותי.
על החסך שהיה לי, על כמה יש לכם
לעומת האין שהיה לי.
וכשגדלתם,
שמרתי על העקרונות החשובים לי
ולא יותר… וממש לא הרבה,
כי אימא נודניקית לא רציתי להיקרא.
כשנסעתם,
בכיתי חרש ולא העזתי לומר שאתם
כל כך חסרים ואני כל כך מתגעגעת.
וכששכרתם דירה,
לא הרציתי לכם על חמימות הבית,
כי הבנתי שאתם צריכים מרחב.
ובגלל שגידלתי אתכם להיות כל כך עצמאים,
אז הינה זה בא, דירה להשכיר.
כשישנתם אצל חברה תהיתי,
מה רע במיטה שלכם?
אך לא ישבתי על מצפונכם.
כשחזרתם שתויים ורוויים אלכוהול,
גם אם חשבתי לעצמי, בזבוז כספי,
הבנתי שזאת דרככם לבלות.
לפעמים קצת נאמתי בפניכם, אבל ממש בקטנה,
כמו שאמרתי, אימא נודניקית לא רציתי להיקרא.
אך מה שכן אמרתי, ואומר עד זקנתי,
הוא שאני כאן, עבורכם, תמיד מחכה,
ושדלת ביתי תמיד תהיה פתוחה
לקבל אתכם, איך שאתם, מהיכן שאתם,
וממש לא משנה דבר ושום דבר,
כי אתם ילדיי,
ואהבתי לכם לנצח שמורה.
וכל הדברים ההם שלא אמרתי לכם?
אילו רק אמרתי, אולי הכול היה נראה אחרת.