גבוּרה שקטה מאת גרג הורביץ הוא מותחן מרתק, האחד עשר בסדרת פרויקט x, שבה מככבת דמותו של האיש משומקום. אוואן סמוק היה בעברו מתנקש מטעם הממשל הידוע בכינויו "יתום x", שפעל מתחת לרדאר ונשלח למשימות המסוכנות בעולם. כעת הוא ירד למחתרת והמציא עצמו מחדש כ"איש משומקום" – אדם שיעשה הכול על מנת לעזור לנואשים ביותר, שלא נותר להם איש לפנות אליו. במרדף מחוף לחוף, מהפינות הנידחות ביותר של החברה ועד למפוארות ביותר, יתום X צריך למצוא דרך להגן על החפים מפשע, ללמד לקח את העריצים – וכל זאת תוך שמירה על האיזון בין צדק חברתי וחמלה אנושית.
כשחבורה של צעירים אכזריים חוטפת אישה צעירה מהרכבת התחתית בניו יורק ומתעללת בה, היא נמצאת בסכנה מיידית וזקוקה לעזרה. אוואן סמוק נחוש לצאת לעזרתה, אבל ללא שם ועם פרטים מועטים בלבד, האתגר הראשון שלו הוא לעלות על עקבותיה. הוא מוצא אותה ונשבע לבוא חשבון עם הצעירים שחטפו אותה והתעללו בה, אבל העניינים נהיים מורכבים, כשהאישה מתעקשת שאוואן יזנח את השיטות הרגילות שלו – ללא נקמה, ויותר מכך: ללא הרג. כעת יתום X צריך למצוא את הדרך להגן עליה ולנקום בצעירים, תוך שמירה על בקשתה.
בהתחשב באיומים ההולכים ומתעצמים מכל הכיוונים זוהי משימתו המסוכנת ביותר עד כה – משימה שתבחן את גבולות יכולותיו עד הקצה. (מאנגלית: דפנה לוי, הוצאת דני ספרים, 504 עמודים)
אושר גדול עם שני סוכרזית שכתבה סוזי רוסק-אושרוב הוא לאו דווקא ספר שיש בו המון אושר – מארג הסיפורים הקצרים שבו מרכיב סיפור אחד גדול על כותבת שנולדה בפולין והפולניות היא סלע קיומה, כמו גם סימני השואה שנצרבו בה מבית הוריה הניצולים. אבל גם הכאב שבספר הוא עצוב לתפארת, כי הכותבת שלו היא דיווה נצחית רבת ידע וקסם, שאמנם עלתה לארץ כפעוטה מאותה פולין שהתנכרה לה ולהוריה וגם בארץ חמדת-אבות וקרבות לא ליקקה דבש וחלב כנקלטת, אך היא יודעת גם לספר סיפור וגם לקחת את הקורא לגילוי חופים בתוליים בלי פילטרים ובסערת רגש עצומה.
זהו קובץ סיפורים נוגעים ומרגשים, שבו מהלכת סוזי באמנות עדינה על קו התפר הדק שמתוח בין מציאות לדמיון, מזפזפת במיומנות בין הומור סרקסטי לשפה עשירה, מטלטלת בעוצמה בין אהבות סוערות בצִיּוֹן החמה לאכזבות קטלניות באירופה הקרה, מפלרטטת בחן בין מפגש הזוי עם פליטי קרקס נודד לבין מפגש מטורף עם נאצי דמנטי, קושרת בהיפוך קרביים בין השואה מהבית של אימא לשואה הפרטית שהגיעה בשבת ההיא באוקטובר אל סף הבית שלה ושל מיליון חתוליה בקיבוץ בעוטף.
כל 32 הסיפורים בספר כתובים בקולה הייחודי של סוזי – משוררת, ציירת, היסטוריונית, עיתונאית, עורכת לשון, חוקרת, מורה ומה לא, אך לפעמים הקול הוא קולה של אישה נשואה שמתאהבת באקרובט שחמק מקרקס נודד, לפעמים הקול הוא קולו של חוקר שנאלץ לנהל משא ומתן עם לביאה שהגיעה במפתיע לביתו, לפעמים זהו קולה של צעירה יהודייה שפוגשת בסבו הנאצי הדמנטי של אהוב ליבה ולפעמים קולו של מאהב צעיר שכבול בסיפור אהבה בלתי אפשרי עם אישה מבוגרת שיכולה להיות אימא שלו.
בסוף הספר הקול הוא קולה האותנטי של המחברת, שאימת השואה של אִמָּהּ חדרה לביתה שלה בשבעה באוקטובר כשהתקפלה עשרות שעות בתוך גליל שמיכות בממ"ד. בעזרת הקולות השונים שנשזרים זה בזה אורגת סוזי את כל הסיפורים הפרועים שכתבה לאורך אי-אילו שנים לסיפור שלם אחד ומיוחד, שהדבר היחיד שאי-אפשר להגיד עליו הוא שטעמו כטעם ממתיק מלאכותי בכוס פלסטיק. (הוצאת לילך רון, 193 עמודים)
ובחרת בחיים: אייקידו כדרך ללמוד להתנהג נכון בעולם מאת איתן בן מאיר משלב בין עקרונות היהדות לפילוסופיה של האייקידו, ומציג את אימוני המזרן כמעבדה לבחירה מוסרית ומודעת מול עימותים ולחצים בחיים. אין זה ספר הדרכה לאמנויות לחימה, אלא הרבה יותר מספר על אמנות לחימה ומי שיחפש בו רק טכניקות, הפלות או דרכים להתגונן מפני תוקף יגלה מהר מאוד שהמטרה רחבה בהרבה.
איתן מסביר בספרו את מטרת הקיום האנושי על פי היהדות, דרך הלימוד של אומנות הלחימה אייקידו, ששמה ביפנית פירושו "הדרך להתנהג נכון בעולם". האייקידו הוא אמנם הציר שסביבו נכתב הספר, אבל איתן משתמש בו כדי לעסוק בשאלות רחבות הרבה יותר: כיצד אנחנו מגיבים כשמופעל עלינו כוח, מהו ניצחון אמיתי, כיצד מתמודדים עם עימות בלי להעצים אותו, מה אנחנו עושים עם הכוח שיש בידינו ואולי יותר מכל – כיצד לומדים לבחור בחיים.
איתן מבקש לקחת את אמנות הלחימה אל מקום רחב בהרבה, אל השאלה איך נכון לאדם להתנהג בעולם. במרכז הספר עומדת תפיסה פשוטה, אך תובענית: האדם נדרש שוב ושוב להבחין בין טוב לרע ולבחור בטוב. לא פעם אחת, לא ברגעים חגיגיים, אלא בכל רגע בחייו ובעיקר ברגעים שבהם מופעל עליו כוח. זהו ספר על מה שאנחנו עושים כשהכוח נמצא בידיים שלנו ומה אנחנו עושים כשהכוח נמצא בידיו של מישהו אחר. הוא עוסק בכעס ובפחד, באגו וברצון לנצח, אבל גם בענווה, בהקשבה, בתזמון וביכולת לראות את האדם שמולנו. (הוצאת ספרי ניב, 50 עמודים)
לא גברת, גיבורה! מאת ענבל דפנה, הוא מדריך שטח, מדריך הפעלה מלא בהומור, רגש ותובנות על אחת התקופות המטלטלות והמשמעותיות בחייהן של נשים. הספר מתאר את מסעה המרגש והמשעשע של אישה בגיל המעבר, ובאמצעותו משרטט בעדינות ובחוכמה חוויה המוכרת לנשים רבות: הגוף משתנה, הילדים גדלים ולעיתים עוזבים את הבית, הקריירה מעוררת שאלות חדשות, והזהות שנבנתה במשך שנים מזמינה פתאום התבוננות מחודשת.
דרך שילוב בין סיפורים אישיים, וידויים כנים, קטעים ספרותיים, מונולוגים של דמות בדיונית בשם עליזה שנקין, המייצגת את הקול הפנימי, הציני והכן של ענבל, ותרגילים אישיים להעמקה, הספר הופך למעין מראה שבה נשים באמצע החיים יכולות לזהות גם חלקים מהסיפור שלהן. עולם הטכנולוגיה והפתרונות מתחבר בספר עם הלב הפועם של החוויה הנשית. ענבל מגישה לקוראות מפת דרכים פרקטית שעוזרת להפוך את הכאוס לבהירות, ואת ה"גברת" המנומסת לגיבורה שהיא באמת. זהו לא עוד ספר רפואי יבש, וגם לא אוסף קלישאות העצמה. זהו מדריך שטח אישי שנכתב על ידי אישה שהייתה שם, הרגישה שהמערכת השתבשה, והחליטה ללמוד את החוקים החדשים ולכתוב את הקוד מחדש.
בין השאר, ענבל נוגעת בספר בדימוי גוף, זוגיות, קריירה, שינויים הורמונליים, חברות, אמונה, בדידות, חופש, כסף וייעוד. בכל פרק נחשף רובד נוסף של התהליך: משחרור מהשיפוט העצמי, דרך הקשבה פנימית ועד להבנה שגיל המעבר איננו רק סוף של תקופה, אלא יכול להיות גם הזדמנות להתחלה חדשה. הגיבורה האמיתית, על פי הספר, היא לא אישה מושלמת, אלא אישה שממשיכה לקום, לצחוק, ללמוד את עצמה מחדש ולבחור בחיים שלה.
הספר בנוי באופן ידידותי ונגיש, ומשלב איורים ותרשימים שממחישים את המסרים. בכנות, בהומור ובמבט לא מתנצל מעניקה ענבל קול לתקופה שנשים רבות עדיין מתקשות לדבר עליה, ויוצרת חוויית קריאה שמציעה הזדהות, נחמה, השראה ותחושת שותפות.
ענבל משלבת כנות חשופה עם הומור פרוע בכיכובה של עליזה שנקין, הדמות שתגיד את מה שאתן אפילו לא מעזות לחשוב. יחד הן מציעות לקוראת: הסבר הגיוני לבלבול – להבין טוב יותר למה הגוף והמוח מרגישים פתאום אחרת; כלים מעשיים – לעצור, להתבונן, לעשות סדר ולבחור מה נכון לה עכשיו; ורישיון לצחוק – כי אם לא נצחק גם על בריחת שתן ועל הזיכרון שנמחק, מה נשאר לנו? "לא גברת, גיבורה!" הוא גם מסע אישי וגם קריאה נשית להסתכל אחרת על אמצע החיים. הוא כואב ומצחיק, חשוף ומעודד, ועוסק בחמלה כלפי עצמנו, בהתבגרות רגשית ובאומץ להמשיך להשתנות. (הוצאת ספרי ניב, 204 עמודים)
פיץ האריה שכתבה ואיירה אור ביטון הוא ספר ילדים מקסים, העוסק באריה צעיר, רגיש ואכפתי, שמתקשה להתמודד עם רגשות חזקים של כעס, עלבון ותסכול. כאשר פיץ האריה מרגיש רגשות אלו, הוא מבטא את רגשותיו באמצעות שאגות חזקות שמרחיקות ממנו את הסובבים, גם כשהם מנסים לעזור לו. במהלך הסיפור הוא פוגש לביאה חכמה, אשר מלמדת אותו שלכל אריה יש "כוחות מיוחדים" שעוזרים להתמודד עם כל מצב – כוח הנשיפה, כוח העזרה וכוח הבחירה. דרך חוויה פשוטה ומותאמת לילדים, הסיפור מעביר מסר חשוב על ויסות רגשי, זיהוי רגשות ופיתוח דרכי התמודדות חיוביות גם ברגעים של סערה פנימית. (הוצאת ספרי ניב, 36 עמודים)
הנהר שאנחנו זוכרים שכתב ויליאם קנט קרוגר הוא רומן קולח ומרתק המשלב עלילת מתח בלשי קלאסית עם רומן היסטורי המציג דיוקן של חיים בעיירה אמריקאית קטנה באמצע המאה העשרים. הנהר המקסים שחוצה את מחוז בלק ארת' במינסוטה שופע מים ודגים. תושבי המחוז רואים בו ידיד ותיק, שוחים במימיו ועורכים פיקניקים על גדותיו. וזה הנהר שבו נמצאה גופתו של ג'ימי קווין ביום אביב אחד בשנת 1958 ובחזהו פצע ירי של רובה ציד.
ברודי דרן, שריף המחוז, נקרא לזירה. לרבים מאנשי המחוז הייתה סיבה לשנוא את המנוח – אחד מעשירי המחוז ואיש חם מזג ואלים. ובכל זאת, אנשי העיירה מפנים מייד אצבע מאשימה כלפי נואה בלוסטון, גבר שחטאו כפול: הוא אינדיאני שגר במחוז לבן ושמרני, והוא נשוי לאישה יפנית באזור שרבים מתושביו לחמו נגד הכוחות היפניים במלחמת העולם השנייה. ברודי, כמו בלוסטון ורבים מגברי המחוז, נושא את צלקות שירותו הצבאי בגופו ובנפשו, ובניסיונותיו להגיע לחקר האמת יהיה עליו להיאבק לא רק באנשי העיירה הזועמים ובאלימות המתפרצת, אלא גם בשדים הפנימיים שרודפים אותו ואת חבריו. (מאנגלית: ארז אשרוב, הוצאת מודן, 424 עמודים)