הפרעת קשב וריכוז הפכה בשנים האחרונות לנושא מרכזי במערכת החינוך ובשיח הציבורי. לצד העלייה במודעות רבים מתמקדים עדיין בעיקר בקשיים שהיא מציבה. שרה לב בספרה המתנה – רומן התבגרות מרגש ומרתק, בוחרת להציג זווית אחרת שמכירה באתגרים, אך גם מזכירה שהדרך בה מתבוננת הסביבה על הילד עשויה להשפיע על האופן בו הוא יתפוס את עצמו.
במרכז העלילה ניצבת נועה תלמידת כיתה י שמרגישה שהיא נכשלת כמעט בכל תחום אפשרי. היא שוכחת מפתחות, מאבדת חפצים, מתקשה בלימודים – בעיקר במתמטיקה וסובלת מהערות הסביבה ומהתחושה שהיא תמיד נשארת מאחור.
הכינוי "השכחנית" שהדביקו לה בבית הספר מעמיק את תחושת הבדידות והזרות שלה. נועה בטוחה שהפרעת הקשב והריכוז היא בלתי נסבלת בעוד שאביה מתעקש לראות בה דווקא "מתנה". לאורך העלילה נחשפים הקוראים לעולמה הפנימי של נועה – לתסכול, לחשש מכישלון, לקשיים החברתיים ולרגעים בהם היא מרגישה שאיש לא באמת מבין אותה.
לצד ההתמודדות מציגה שרה בספרה גם את הכוחות, את הכישרונות ואת הרגישות שמתגלים בה בהדרגה ואת הדרך בה אמונה של אדם אחד יכולה לשנות את תפיסתו של ילד את עצמו.
"המתנה" (הוצאת ספרי ניב) הוא ספר שפונה לבני נוער, להורים, למורים ולאנשי טיפול בו מבקשת שרה לב לעודד הסתכלות יותר רחבה על הפרעת קשב וריכוז – לא רק דרך הקשיים, אלא גם דרך האפשרויות שהיא טומנת בחובה. המסר המרכזי של הספר הוא פשוט, אך משמעותי: כל אדם זקוק למישהו שיאמין בו.
מחברת הספר היא שרה לב (36), אלמנה ואם לשני ילדים, יקיר אברהם בן תשע ונעמה בת חמש. היא בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד. את ההשראה לכתיבה קיבלה שרה מחוויות ומרגשות שהכירה מקרוב, אך זה אינו ספר אוטוביוגרפי. העלילה והדמויות הן פרי הדמיון ומטרתן להעביר מסר של תקווה, של אמונה ושל התמדה.
מה פירוש שם הספר?
"אבא שלי ואני נהגנו לקרוא להפרעת הקשב שלי 'המתנה'. גילו לי אותה בגיל 15. בהתחלה היה לי קשה לקבל את האבחנה, אבל אבא שלי האמין בי ודווקא מתוך הקושי צמחו היכולות שהפכו אותי למי שאני כיום – יצירתיות, רגישות, יכולת לראות את האחר ולהאמין באנשים."
נשמע שהיה לך קשר מיוחד עם אביך
"בהחלט. הוא היה מקור ההשראה שלי לא רק לספר הזה, אלא גם לדרך בה אני מסתכלת על החיים. הוא תמיד האמין בי, גם כשלא האמנתי בעצמי, הוא לימד אותי שהכישלון האמיתי הוא הוויתור. האמונה שלו מלווה אותי עד היום והיא גם הלב הפועם של הספר."
למה חשוב היה לך לכתוב את הספר?
"הספר נולד מתוך געגוע ומתוך תחושת שליחות. רציתי להעביר מסר שכל ילד, נער או מבוגר זקוק לדמות אחת שתאמין בו באמת. כפי שכתבתי בספר: 'האמן בי, גם אם אני לא מאמין בעצמי. אם תאמין בי – בסוף גם אני אאמין בעצמי'. זה המסר שרציתי להעביר."
הספר מבוסס על חייך?
"הספר שואב השראה מחיי, אבל הוא לא הסיפור שלי. העלילה והדמויות הן פרי הדמיון ורובן שונות מהאנשים בחיי. הדמות הקרובה ביותר למציאות היא הדמות של אבי ז"ל שנכתבה בהשראת אבא שלי כפי שאני זוכרת אותו. הוא גם העניק לי השראה לבחור בחינוך ולהאמין בכוח שיש למבוגר אחד לשנות את חייו של ילד."
ממה הוא נפטר?
"אבא שלי נפטר מדום לב מול התלמידים שלו. האירוע הזה מופיע גם בספר אם כי במסגרת עלילה ודמויות בדיוניות. האובדן שלו הותיר בי געגוע גדול בעיקר כי הוא היה האדם שהאמין בי יותר מכל. האמונה שלו בי והדרך בה עודד אותי לא לוותר גם ברגעים הקשים מלוות אותי עד עצם היום הזה והיא חלק בלתי נפרד מהמסר של הספר. ערך המשפחה והאמונה באדם הם מהנושאים המרכזיים ב'המתנה'".
"אביה של נועה הוא אחד הדמויות המשמעותיות בספר. בניגוד לסביבה שמתמקדת בקשייה, הוא לא רואה את בתו דרך הקשיים שהיא חווה, אלא דרך הכוחות, הרגישות והיכולות שלה. הוא מלמד אותה להביט בעצמה בעיניים יותר טובות ונותן לה את התחושה שיש מי שמאמין בה גם כשהיא עצמה מתקשה לעשות זאת. בהדרגה מבינה נועה שהדרך בה היא תופסת את עצמה משפיעה גם על הדרך בה רואים אותה האחרים.
אביה של נועה גם הוא מתמודד עם הפרעת קשב, לכן הוא מבין אותה לעומק. לאורך העלילה הוא מעודד אותה, מזכיר לה שבכל קושי עשוי להסתתר גם יתרון ונאבק בשבילה מול מערכת החינוך כדי שלא תוותר על עצמה.
דמותו מגלמת את הרעיון המרכזי של הספר שלעיתים די באדם אחד שמאמין בילד כדי לשנות את מסלול חייו.
מנגד ניצבת האם שמתקשה להבין בהתחלה את משמעות הפרעת הקשב ומפרשת את התנהגותה של נועה כחוסר אחריות או חוסר מאמץ.
הפער בין תפיסות העולם של שני ההורים יוצר מתח משפחתי, אך גם מאפשר לקורא לראות כיצד קבלה, הקשבה והבנה עשויות לשנות את היחסים בתוך המשפחה. לאורך העלילה עוברת גם האם תהליך משמעותי ולומדת לראות את בתה באור אחר".
גם חוויות אישיות נוספות שעברה שרה לב לאורך השנים השפיעו על כתיבת הספר, אך לדבריה הן חידדו בעיקר את רצונה לעסוק בתקווה, במשפחה ובכוחו של אדם אחד לשנות את חייו של ילד באמצעות אמונה ועידוד.
איך מתמודדים עם אובדן כזה?
"בעזרת האמונה. אני מאמינה שהאמונה נתנה לי כוח להמשיך גם ברגעים הקשים. לצד האמונה נעזרתי גם בטיפול והכתיבה הפכה לדרך לעבד רגשות ולהעניק משמעות לכאב. בסופו של דבר, כל מה שעברתי חיזק בי את ההבנה עד כמה אדם אחד שמאמין בך יכול לשנות חיים. זה המסר שהכי חשוב לי להעביר לקוראי רומן ההתבגרות שכתבתי".
"מעבר ללימודים בספר מוצג גם עולמה החברתי של נועה. היא לא מקובלת במיוחד, מתקשה ליצור קשרים חדשים ונשענת בעיקר על חברתה הטובה מירה. מערכת היחסים ביניהן נותנת לנועה עוגן רגשי, אך כשמירה עומדת לעבור לבית ספר אחר היא חוששת להישאר לבד".
במקביל מתוארים גם רגשותיה הראשונים כלפי עידו, תלמיד משכבה יותר בוגרת והמבוכה שמלווה כל ניסיון להתקרב אליו. דרך החוויות האלה מתארת שרה לבר ברגישות את הקשיים החברתיים שמלווים לעיתים בני נוער בעלי הפרעת קשב.
להעלות את המודעות הציבורית
בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בגישה של מערכת החינוך בישראל לתלמידים בעלי הפרעת קשב וריכוז (ADHD). אם בעבר הדגש היה בעיקר על אבחון ומתן התאמות במבחנים, כיום משרד החינוך מנסה לקדם גישת הכלה יותר רחבה, התאמת ההוראה וטיפוח התפקוד היום יומי של התלמיד בכיתה.
בעבר קיבלו תלמידים רבים בעיקר הארכת זמן במבחנים, הקראת שאלון ובחינה בחדר שקט. כיום ההנחיה היא להתאים גם את תהליך הלמידה עצמו: פירוק משימות ארוכות לשלבים, הוראה דיפרנציאלית, שילוב אמצעי המחשה חזותיים ולמידה רב חושית – שמיעה, ראייה ותנועה.
ההבנה החדשה היא שהקושי אינו רק "להתרכז", אלא גם תכנון, ארגון, ניהול זמן, התחלת משימה, התמדה, ויסות רגשי – נושאים שבאים לידי ביטוי בספר "המתנה".
אחת המטרות העיקריות של המערכת להעלות מודעות בקרב תלמידים, הורים ומורים היא כדי להפחית סטיגמות.
"אני סבלתי מאוד מזה שלא הייתה מודעות כמו שיש היום", אומרת שרה לב. "התייחסו אליי כאל חריגה והיה לי קשה מאוד. המורה אמרה לי: 'את לא תעשי בגרות', אבא נלחם ממש. הרגשתי שאם אבא שלי לא היה, לא הייתה לי בגרות – הוא פשוט לא ויתר עליי, דבר שנתן לי כוחות להצליח. בבית הספר היה לי קשה מאוד כי לא הרגשתי שייכת, הרגשתי שלא מבינים אותי ואת הקשיים שלי.
מנגד הרגשתי תמיד שיש לי את הבית בו קיבלו אותי תמיד איך שאני ונתנו לי את הכוחות להמשיך – דבר שנתן לי כוחות מחוץ לבית הספר".
לצד ההתקדמות מצביעים אנשי חינוך, הורים וחוקרים על כמה בעיות מתמשכות: מחסור באנשי מקצוע כמו פסיכולוגים, יועצים ומרפאים בעיסוק, פערים גדולים בין בתי ספר ורשויות מקומיות ביכולת ליישם את ההנחיות וכיתות גדולות, דבר שמקשה במתן יחס אישי.
לדברי שרה לב יש עדיין הרבה מה לעשות בעיקר ביחס לנער או לנערה שמתקשים. "חייבים לשדר להם שמאמינים בהם, בלי המסר הזה לא יהיו להם כוחות לפרוץ את הגבולות של עצמם, להאמין בעצמם, לא להתייאש ולהצליח", היא אומרת.
בבגרותה עבדה שרה לב כגננת וכמורה. לדבריה העובדה שהיא חוותה קשיים בנערותה עזרה לה לראות את התלמידים שמתקשים. "אחד הדברים שתמיד אמרתי להורים כשעבדתי בגן הוא שאני רואה כל ילד כאינדיבידואל בפני עצמו. אני לא משווה אותו לילד אחר. אני לא מאמינה בילד רגיל, ילד חינוך מיוחד, אני רואה כל ילד כנשמה בפני עצמה".
"בזכות הפרעת הקשב אני אדם מכיל כי כל כך הרבה פעמים טעיתי, אז למדתי להיות יותר מכילה כלפי הסביבה שלי . אם מישהו לידי טועה אני לא שיפוטית, אני מבינה שכולנו בני אדם וכולנו טועים".
למי מיועד הספר הזה?
לבני נוער, להורים, למורים, למטפלים רגשיים ולכל מי שמלווה ילדים ובני נוער בעלי הפרעת קשב וריכוז."
במה את יכולה לעזור באמצעות הספר?
"אני מציגה בספר את הפרעת הקשב מנקודת המבט של בני הנוער עצמם – איך הם חווים את האתגרים, את תחושת השונות ואת ההתמודדות היום יומית. המסר המרכזי הוא שכל אדם זקוק למישהו שיאמין בו וכי כל עוד לא ויתרת – לא נכשלת."
מה החלום שלך?
"החלום שלי הוא להגיע לבתי ספר, לאוניברסיטאות ולמסגרות חינוך ברחבי הארץ וליצור שיח שיאפשר להבין יותר טוב את עולמם של בני נוער בעלי הפרעת קשב. הייתי רוצה שלא יהיה אף ילד שירגיש שהוא לבד או שונה."
איך כותבים ספר כשמתמודדים עם הפרעת קשב?
"זה לא קל, אבל כשהמסר חשוב מתאמצים, לא מתייאשים, לא מוותרים ומשם סלולה הדרך להצלחה". המשפט הזה מתאים גם לתהליך הכתיבה של "המתנה".
במשפט הזה חלק גדול מהסיפור שמאחורי כתיבת הספר. לשרה לב לא הייתה הכתיבה רק פעולה טכנית של חיבור מילים למשפטים, אלא היה זה מסע אישי של התמדה, של למידה ושל התמודדות.
שרה לב מספרת כי השתתפה בקורסי כתיבה, למדה, התאמנה והשקיעה זמן רב בגיבוש הסיפור. בשבילה שיקף תהליך הכתיבה את המסר שהיא מבקשת להעביר לקוראים – גם כשמשהו לא בא בקלות אפשר להתפתח, ללמוד ולהמשיך קדימה.
שרה לב בספרה "המתנה" לא רק עוסקת בהפרעת קשב וריכוז, אלא גם בזהות, בדימוי עצמי ובכוחה של אמונה. דרך סיפורה של נועה היא מזכירה שמאחורי כל ילד שמתמודד עם קושי מסתתר עולם שלם של רגשות, כישרונות, חלומות ויכולות ושלעיתים כל מה שנדרש הוא אדם אחד שיבחר לראות אותם.
מסר בשירים
לצד העלילה משולבים בספר קטעי הגות ושירים קצרים בעזרתם מאפשרת שרה לב להציץ לעולמה הפנימי של נועה ולהעמיק בנושאים בהם היא עוסקת בספר – זהות, אמונה, קבלה עצמית, בחירה, תקווה ומשמעות החיים.
שרה מתארת בספרה גם את אהבתה הגדולה של נועה לבישול – תחום בו היא מגלה ביטחון, יצירתיות ותחושת מסוגלות שאינה תלויה בציונים או בהישגי לימוד. גם כשהיא נתקלת בקשיים ובמשברים בדרך, היא בוחרת להמשיך ולא לוותר על החלום שלה, דבר שמחזק את אחד המסרים המרכזיים והחשובים ביותר של הספר – התמדה ואמונה בדרך האישית.
בסופו של דבר בספר המתנה מבקשת שרה לב להציע הסתכלות אחרת על הפרעת הקשב והריכוז – במקום לראות בה רק קושי, היא מציגה גם את היכולות ואת החוזקות שיכולות לצמוח ממנה.
באמצעות סיפורה של נועה יא מזמינה הורים, מורים ובני נוער לנהל שיח אחר – כזה שמבוסס על הבנה, על קבלה ועל אמונה בכוחותיו של כל ילד. הספר אינו תחליף לאבחון או לטיפול מקצועי, זהו כלי לשיחה, לעידוד ולחיזוק הדימוי העצמי של בני נוער שמתמודדים עם הפרעת קשב ולסייע גם למבוגרים להבין יותר טוב את עולמם.
את מתכננת לכתוב ספר נוסף?
"כן. אני עובדת על ספר נוסף שנקרא "מבראשית". הספר יעסוק בנער בן 16 שמתמודד עם מחלה. גם הפעם אני בוחרת להתמקד לא רק בקושי, אלא בעיקר באדם, ברגשותיו ובכוחות שמאפשרים לו להמשיך קדימה."
לצד הכתיבה ממשיכה שרה לב להעמיק את עיסוקה בתחום החינוך ומתכננת ללמוד הדרכת הורים. במקביל היא עובדת על ספרים נוספים ביניהם גם ספרי ילדים מרצון להמשיך לכתוב סיפורים שמשלבים רגש, תקווה ומסר חינוכי.
לאחר צאת הספר המתנה לאור מקווה שרה לב להמשיך לפגוש קוראים, תלמידים ואנשי חינוך ולהרחיב את השיח סביב הפרעת הקשב והריכוז והדרך בה אפשר לראות את האדם שמאחורי האבחנה.
המתנה" זמין בחנויות הספרים ובחנויות הספרים המקוונות.