אם יש לכם הרבה שאלות ולא יודעים היכן להתחיל את המסע למציאת פתרון העצה הכי טובה שתקבלו מהכתבה הזאת היא להתבונן פנימה. זאת גולת הכותרת של השיחה המרתקת עם רחל בן אור מטפלת רגשית, מנטורית וסופרת שהוציאה לאור את הספר שבוודאי יהפוך למסמך עבודה בעולמם של מטפלים ומטופלים: המסע שלנו: מדריך מעשי לחיים שלווים. הספר (הוצאת איפאבליש) נולד ממסע אישי של רחל בן אור ומרצון להעביר הלאה תובנות שאספה לאורך השנים – מספרים, מלימודים ובעיקר מהחיים עצמם.
רחל בן אור היא מדריכה אינטואיטיבית, מטפלת ובעלת הכשרה בהיפנוזה, בעלת ניסיון רב בליווי אנשים בתהליכי שינוי, צמיחה וריפוי. היא מסייעת לאנשים לשפר את חייהם, להתמודד עם אתגרי החיים ולהגביר את תחושת הרווחה, האיזון והבהירות בחייהם. היא מתמחה בסיוע לאנשים לשחרר את היכולת להסיר את כל מה שחוסם אותם מלהבין ולהגשים את מלוא הפוטנציאל שלהם. היא מאמינה שלכל אדם יש תודעה ייחודית ודרך ייחודית לעיבוד החיים. היא מציעה גישה אישית מאוד, ייחודית לכל אחד, כדי להשיג תובנה ובהירות לגבי ייעוד החיים והכלים להגשמתם.
כבר בשם הספר נמצא הרעיון המרכזי שלו- החיים הם מסע ולא יעד אליו מגיעים בסופו של דבר. רחל מבקשת להסתכל על החיים כתהליך של התפתחות, למידה והיכרות עם עצמנו. בעיניה המטרה אינה להגיע למצב בו הכול מושלם ואין יותר קשיים, אלא ללמוד כיצד להתמודד עם מה שמגיע מהחיים, להתבונן בעצמנו ולפתח בהדרגה שלווה פנימית.
בספר המסע שלנו: מדריך מעשי לחיים שלווים עוסקת רחל בן אור במחשבות, באמונות ובתפיסות שמעצבות את חיינו. אחד הרעיונות המרכזיים הוא שאנחנו יכולים ללמוד לזהות את המחשבות שמנהלות אותנו ובמקום לפעול באופן אוטומטי – לעצור, להתבונן ולשאול שאלות. רחל לא מבקשת לתת לקורא רשימת הוראות כיצד לחיות, להיפך היא רוצה להציג את הדרך שהיא עברה כדי שכל אדם יוכל למצוא בסיפור שלה משהו שנוגע אליו ולגלות את התשובות שלו.
בין הנושאים בהם עוסקת רחל בספר: העצמי השלם, זיכרונות ומחשבות שליליות, גילוי החוזקות האישיות, מערכות יחסים, בחירה, שאלת ה"למה", הקשר בין מחשבה למציאות, התמודדות עם אתגרי החיים, ריפוי, עבר-הווה-עתיד והדרך אל תחושת השלמות.
בפרק שעוסק במחשבות שליליות למשל היא מציעה להתייחס אליהן לא רק כאל דבר שצריך להיפטר ממנו, אלא גם כאל רמז שיכול ללמד אותנו משהו על עצמנו. בפרק על מערכות יחסים עוסקת רחל בדפוסים שאנחנו מביאים איתנו לקשרים עם אחרים ובהבנה שלא כל אדם צריך לחשוב או להתנהג בדיוק כפי שאנחנו חושבים ומתנהגים.
רעיון נוסף שמלווה את הספר הוא היכולת לבחור כיצד להגיב למה שקורה סביבנו. רחל לא טוענת שהאדם יכול למנוע כל קושי או לשלוט בכל אירוע בחייו, אלא היא מבקשת להפנות את תשומת הלב אל המקום בו כן קיימת בחירה: באופן בו אנחנו מפרשים את הדברים, במחשבות שאנחנו מחזיקים ובתגובה שלנו למציאות.
הסופרת מחפשת משמעות
הדרך של רחל בן אור לעולם המודעות והטיפול לא התחילה כתוכנית קריירה מסודרת. היא צמחה מתוך החיים עצמם מתוך אובדנים, שינויים, שאלות וחיפוש אחר משמעות.
באמצע שנות הארבעים לחייה השתנו כמה מהעוגנים המרכזיים בחייה כמעט בבת אחת – אביה נפטר, הזוגיות שלה הסתיימה ושניים מילדיה עזבו את הבית כשהשלישי התקרב גם הוא לשלב בו ייצא לדרכו.
ממשפחה של חמש נפשות ומחיים מלאים אנשים סביבה, מצאה את עצמה רחל הרבה יותר לבד ועם הרבה יותר שאלות.
למה קורים לנו דברים? למה אנחנו מגיעים למצבים מסוימים? למה אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותם דפוסים? ומה אנחנו יכולים לעשות אחרת?
במקום להתמקד בשאלה מי אשם במה שקרה, היא התחילה להפנות את המבט פנימה: מה אני יכולה להבין על עצמי? למה אני נמצאת במקום הזה? ומה אני יכולה לעשות מכאן?
החיפוש הזה התרחש בתקופה בה לא היה אינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו היום, לא היו רשתות חברתיות ולא הייתה גישה מיידית לאינסוף מידע. רחל התחילה לקרוא. במשך חודשים הקדישה חלק גדול מזמנה הפנוי לספרים על תודעה, רוחניות והתפתחות אישית. אחד הספרים הראשונים שהשפיעו עליה במיוחד היה "כוחו של התת המודע" מאת ג׳וזף מרפי.
לדבריה הספר פתח בפניה עולם חדש. היא התחילה להבין עד כמה הרבה ממה שאנחנו חווים מתחיל בראש – מהו המודע, מהו תת־המודע, כיצד המחשבות שלנו משפיעות עלינו ואיך אפשר להתחיל לעבוד איתן במקום לפעול באופן אוטומטי.
בסוף שנות התשעים החלה גם ללמוד קבלה. עם השנים הפך הלימוד לדרך חיים בעבורה. עקרונות של סיבה ותוצאה, התבוננות עצמית, פחות שיפוט, פחות כעס ועבודה פנימית הפכו לחלק מהדרך בה היא מסתכלת על החיים.
מכסף לאנשים
הרקע המקצועי של רחל היה במשך שנים מעשי מאוד. היא עבדה 17 שנה בבנק הפועלים. לאחר שעברה עם משפחתה לארצות הברית עבדה בהנהלת חשבונות ובטיפול במשכורות של מספר חברות.
בהמשך עברה לעולם הנדל"ן ובעיקר לנדל״ן מסחרי ועסקה בתחום במשך שנים רבות, אבל במקביל הלך והתפתח בה משהו אחר.
אנשים פנו אליה באופן טבעי, שיתפו אותה והתייעצו איתה. במשך שנים רבות הרגישה שיש לה משהו להעביר הלאה. היא נהגה לחשוב שהיא רוצה להיות "מורה" – לא מורה בבית ספר, אלא מישהי שיכולה לעזור לאנשים להבין את עצמם ואת החיים שלהם בדרך אחרת.
לפני כעשור החליטה להפוך את הכיוון הזה לעיסוק יותר מקצועי. היא למדה אצל ד"ר נאדר בוטו והמשיכה ללמוד לאורך השנים שיטות וכלים מתחומי הטיפול הרגשי, העבודה האנרגטית, המודעות וההיפנוזה. בהדרגה עזבה את עולם הנדל"ן והתמקדה יותר ויותר בעבודה עם אנשים.
בעיניה כל השיטות שלמדה הן כלים בלבד. ההיפנוזה למשל אינה הזהות המקצועית שלה, אלא כלי נוסף שיכול לסייע לאדם להתמודד עם משקעים, להבין דפוסים וליצור שינוי.
מה שמעניין אותה באמת הוא האדם: מה מנהל אותו, מה הוא מרגיש, מה הוא עדיין לא רואה והיכן קיימת בשבילו אפשרות לבחור אחרת.
ניסיון שעבר קודם דרך החיים
אחד הדברים שרחל מרגישה שמייחדים את הדרך שלה הוא שהיא לא אוהבת להעביר לאנשים דברים שנשארו בשבילה רק ברמת התאוריה. היא לא טוענת שעברה בדיוק את מה שעובר כל אדם אחר. לכל אדם סיפור אחר, נסיבות אחרות ועוצמות אחרות, אבל הרבה מהעקרונות שעליהם היא מדברת מוכרים לה מהחיים שלה עצמה.
היא חוותה פרידה וגירושים, אובדן, אתגרים בגידול ילדים ובגיל ההתבגרות שלהם, שינויים מקצועיים, תקופות של חוסר ודאות והתמודדויות נוספות לאורך הדרך.
"הבורא בירך אותי בהרבה אתגרים", היא אומרת. מבחינתה האתגרים האלה הפכו עם השנים לא רק לזיכרונות, אלא גם לניסיון שמאפשר לה להבין אנשים אחרים יותר טוב ובעיקר לדעת ששינוי אפשרי.
את מגדירה את עצמך כמטפלת רגשית, מנטורית וסופרת. איך את מטפלת?
"אני לא עובדת בשיטה אחת קבועה. כשמישהו מגיע אליי אני מרגישה מה הטיפול הנכון לו – אם יש צורך בהיפנוזה אני משתמשת בהיפנוזה, אם יש צורך בעבודה אנרגטית או כלים אחרים שלמדתי אני משתמשת בהם. הדבר העיקרי הוא שאני מוציאה מהאדם משהו שהוא שלו – אני לא אומרת לו מה לעשות, אלא אני מדריכה אותו, אני מלווה אותו. אני רוצה שאנשים יוציאו את זה מעצמם. גם בספר זה אותו הדבר – אני רוצה לתת להם דוגמה שלי כדי שהם ימצאו את שלהם וגם לתת להם דרך איך למצוא את שלהם כמו שאני מצאתי את שלי".
אחד הנושאים המרכזיים שרחל בן אור מבקשת לדבר עליהם הוא המקום של המודעות והמחשבות בחיינו. אנחנו שומעים הרבה את המשפט "אנחנו יוצרים את המציאות שלנו", אבל חשוב להפסיק להתייחס אליו רק כסיסמה ולהתחיל להבין מה משמעותו באמת – איפה אנחנו נמצאים במחשבות שלנו? במה אנחנו ממקדים את תשומת הלב? אילו מחשבות אנחנו מזינים שוב ושוב? ומה אנחנו עושים איתן?
רחל מדגישה שהיא לא מתכוונת לכך שאדם "יצר" לעצמו מחלה, אובדן, משבר או כל אתגר אחר בחיים באמצעות מחשבותיו לדעתה שאלת האתגרים שעובר אדם היא נושא אחר – השאלה היא מה אנחנו עושים בתוכנו מול החיים.
אחד הדברים שלמדה הוא לא לתת לעולם החיצוני לקחת שליטה על העולם הפנימי שלה. העולם ממשיך לקרות, אנשים אומרים דברים, אירועים משתנים, חדשות מגיעות ובחיים יש מצבים שלא תמיד בחרנו בהם.
בתוך כל אלה, היא אומרת, אפשר לעצור ולשאול: האם אני רוצה לתת לדבר הזה לנהל אותי? האם המחשבה הזאת נכונה לי? איפה אני רוצה להיות במודעות שלי? ומה אני בוחרת לעשות מכאן?
בעיניה זאת אחת מזכויות הבחירה החזקות ביותר שיש לנו: לא לבחור כל אירוע שמגיע לחיינו, אלא לבחור היכן להיות במחשבות ובמודעות שלנו.
"לא כולנו רואים את אותה המציאות"
רעיון נוסף שמלווה את הדרך שלה הוא ההבנה שאין שני אנשים שרואים את העולם בדיוק באותה צורה. שני אנשים יכולים להיות באותו מקום, לשמוע את אותן מילים ולעבור אירוע דומה ולחוות אותו אחרת לחלוטין.
כל אחד מגיע עם ההיסטוריה שלו, עם האמונות שלו, עם הזיכרונות שלו, עם המחשבות שלו ועם הדרך שעבר, לכן רחל לא מבקשת מאנשים לקבל את "האמת שלה", להיפך.
היא מעדיפה שאנשים יבדקו בעצמם. היא מכוונת אנשים לנסות, לשים לב למחשבות, לשנות משהו קטן בדרך בה מסתכלים או מגיבים ואז לראות מה קורה.
למה קראת לספר "המסע שלנו"?
"המסע שלנו הוא התהליך של החיים שלנו. אנשים חושבים שבאחד הימים הם יגיעו לנקודה מסוימת ואז הכול יסתדר, אבל זה לא כך – זה התהליך. יש ללמוד מהתהליך. אני נמצאת פה ורוצה להגיע למקום יותר גבוה – יש לי תהליך לעשות, אני צריכה להגיע לשלמות ומה זאת שלמות? בעיניה שלמות היא לחיות בלי פחד, בלי כעס ובלי ביקורת, ואז יש שלווה פנימית".
הרעיון לכתוב ספר התפתח במשך השנים. רחל התחילה לכתוב ולאסוף חומרים הרבה לפני שיצא הספר לאור. במשך לפחות ארבע שנים הוא נשאר במגירה. בתחילת 2019 היא הבינה שהיא צריכה להפסיק להשאיר אותו שם ולהוציא אותו החוצה – לאור. הספר יצא תחילה באנגלית ורק עכשיו הגיעה גם הגרסה העברית.
איך מי שקורא אותו יכול להיעזר בו?
"קודם כול צריך להבין שאנחנו באים לעולם וכל אחד פוגש דברים. לאחד יש מחלה, לאחר נפל העסק, מישהו לא יכול לדבר עם אח שלו, מישהו גדל עם הורים שכל הזמן יורדים עליו – אין אדם שאין לו משהו. עלינו לעשות שני דברים: קודם כול לבדוק למה זה קורה לי? אני לא מאשימה אף אחד. משהו קרה לי ואני בודקת אותו. דבר שני עלינו למצוא את המחשבה השלילית איתה נולדנו. אני כתבתי בספר איך גיליתי את שלי".
הפיג'מה שהפכה לתובנה
אחת הדוגמאות האישיות שרחל מציגה בספר קשורה לזיכרון ילדות. היא זוכרת את עצמה בוכה כשהייתה בת פחות מגיל חמש כי קיבלה פיג׳מה שלא הייתה חדשה. היא לא האשימה את הוריה – אולי לא היה כסף, אולי הפיג׳מה הגיעה ממישהו אחר. בעיניה זאת אינה השאלה' השאלה היא מה האירוע הזה עורר בתוכה. לדבריה היא הבינה שהמחשבה שנוצרה אצלה הייתה "אני לא ראויה, אני לא מספיק טובה".
אותה מחשבה, היא אומרת, המשיכה ללוות אותה גם בבגרותה והשפיעה על האופן בו פירשה מצבים שונים. היא מספרת למשל על תקופה בה עבדה בנדל"ן מסחרי. היא הצליחה למצוא ללקוח נכסים שהתאימו לצרכיו, אך לאחר הפגישה מצאה את עצמה יורדת על עצמה כי העסקה לא נסגרה. בנקודה הזאת היא עצרה ושאלה את עצמה: למה אני עושה את זה לעצמי? אולי האדם פשוט לא היה מוכן. למה אני מאשימה תמיד את עצמי? בעיניה זיהוי המחשבה הוא הצעד הראשון לשינוי.
למי מיועד הספר?
"אני חושבת שהוא מתאים לאנשים קצת יותר בוגרים, מגיל 20 או 25 שכבר עברו קצת בחיים, אבל גם עד גיל 65 ומעלה, למי שרוצה. אני לא חושבת שיש אדם שלא ימצא משהו בספר הזה – זוגיות, בעיות עם ההורים, מחלה – כל אחד ימצא משהו אחר. לפעמים מילה אחת יכולה לגרום לך פתאום להגיד: 'רגע, יש לי את זה עם אימא שלי'".
במה שונה הספר הזה מספרים אחרים שעוסקים ברוחניות?
"כתבתי בספר את הדברים שאני אמרתי. הספר הוא רק דגימה של דברים גם אם מישהו שלא מתעניין מאוד בנושא יקרא מילה אחת שתזיז לו משהו בראש והוא יבין שהוא יכול אחרת – זה טוב בעיניי. על כל פרק אפשר לכתוב עשרים ספרים נוספים. זה ספר שנותן טעימה של משהו אחר".
היא מספרת שאנשים שקראו את הספר סיפרו לה שמצאו בו נקודות שנגעו בהם באופן אישי. אחת הנשים שסייעה לה בעבודה על הספר אמרה לה שהיא לא מאמינה באלוהים, אך למרות זאת פרק מסוים בספר גרם לה לבכות. בעיני רחל זה בדיוק הרעיון: לא לשכנע את הקורא לחשוב כמוה, אלא לגרום לו להרגיש משהו, לשאול שאלה ולבדוק משהו בתוך עצמו.
כוחם של המים
אחד מפרקי הספר עוסק במים. רחל מספרת על השפעת לימודיה ועל עבודתו של החוקר היפני ד"ר מסארו אמוטו שלדבריה עסק בהשפעת מילים, תפילות, מוזיקה וסביבה על מבנה המים.
היא גם מספרת על חוויה אישית בה לאחר שבבדיקה רפואית נמצא אצלה ממצא בכבד פנתה למורה שלה וקיבלה ממנה עצה להתחיל לטבול במקווה.
רחל מספרת כי במשך תקופה עשתה זאת מספר פעמים בשבוע בשילוב מדיטציה, וכי בבדיקה חוזרת הממצא כבר לא נמצא. היא מציגה את החוויה הזאת כחלק מהאמונה ומהדרך האישית שלה.
גם האמונה היא חלק משמעותי מהעולם הרוחני של רחל והיא מרבה לדבר על הבורא.
"הבורא הוא כמו אבא או מורה – משהו שהוא יותר ממני, מישהו שאני יכולה לדבר איתו ושאני יודעת שיקשיב תמיד, הוא תמיד שם, תמיד מקשיב והוא עונה במסרים וברמזים שנשלחים באמצעות אנשים אחרים, באמצעות מחשבות ובאמצעות רעיונות. הבורא מגן עליי והוא אנרגיה טהורה".
בעיניה האמונה אינה בהכרח עניין של טקס או של הגדרה דתית, אלא קשר פנימי עם כוח יותר גדול. היא מתארת את הבורא גם כמעין שותף לדרך: כשאדם נתקל בקושי, הוא יכול לבקש עזרה לא רק כדי שהבעיה תיעלם, אלא כדי למצוא רעיון, כיוון או דרך להמשיך.
רחל מדברת גם על מצבים בהם המציאות החיצונית קשה במיוחד – מלחמות, קשיי פרנסה, אובדן או משברים. היא לא טוענת שאפשר למנוע כל אירוע באמצעות מחשבה חיובית ולא מתכחשת לקיומם של כאב וקשיים. הבחירה נמצאת במקום אחר: באופן בו האדם מגיב למה שקורה.
"אני לא אומרת שאנחנו לא צריכים להתמודד", היא מסבירה. "אני לא אומרת שלא צריך לבקש, אבל כל הזמן צריך לבדוק איפה המודעות".
היא חוזרת שוב ושוב לאותו עיקרון: מה שקורה בחוץ לא חייב לשלוט במה שקורה בפנים.
לאן היית רוצה שיגיע הספר?
"כל המטרה שלי היא להשפיע. אני לא רוצה להיות מושפעת, אני רוצה להשפיע. זאת העבודה שלי. אם אני יכולה לשנות למישהו את המודעות שלו קצת, בטיפה, בטוב, מבחינתי עשיתי את שלי".
היא מספרת שהיא שמה לב עד כמה אנשים סביבה מגיבים בכעס לדברים יום יומיים – מקללים נהגים, כועסים על החדשות ומתעצבנים על המציאות. בעיניה גם ברגעים כאלה אפשר לעצור ולשאול: למה לחיות ככה? לא כי הבעיות לא קיימות, אלא כי הכעס המתמיד לא בהכרח חייב להפוך לדרך החיים.
את גם מהפנטת?
"אני לא מהפנטת כדי להראות לקהל משהו, אלא אם יש משקע עמוק מאוד מלפני זמן רב, אפשר למצוא דברים ויש לי דרכים לעבוד איתם ולשפר אותם".
היא מספרת על אישה מבוגרת שהגיעה אליה עם תחושה של מגבלה פיזית ולאחר העבודה המשותפת סיפרה כי הצליחה לבצע תרגיל יוגה שניסתה לבצע לאורך שנים. היא גם מתארת מקרה של אישה שהתמודדה עם מערכת יחסים קשה עם אימה ועם בתה. העבודה לדבריה התמקדה בשחרור הכעס והמטען שהצטברו לאורך השנים.
רחל בן אור מדגישה שהמטרה היא לא להכתיב לאדם את חייו, אלא לעזור לו לזהות את מה שמנהל אותו ולבחון אפשרות אחרת.
נושא נוסף שחשוב לרחל הוא ההבנה שהגיל לא אמור להחליט עבורנו מתי להפסיק להתפתח וליצור. גם בחיים שלה הגיעו חלק מהשינויים המשמעותיים דווקא בשלבים יותר מאוחרים – היא שינתה כיוון מקצועי, למדה תחומים חדשים, נכנסה לעולם הטיפול, כתבה ספר וממשיכה לפתח רעיונות חדשים.
כל עוד אנחנו כאן אפשר לשאול: מה אני רוצה לעשות עכשיו? מה מעניין אותי? איפה נמצא הפוטנציאל שלי שעדיין לא מימשתי? מה יכול לתת לי תחושת סיפוק ומה עוד אני יכולה ליצור?
רחל לא אוהבת להסתכל על הגיל כעל ספירה לאחור. היא מעדיפה להסתכל על מה שאפשר עוד לעשות עם הזמן שיש.
המטרה: שלווה פנימית
בסופו של דבר מעבר לכל השיטות, הכלים, הלימודים והספר יש מסר אחד שחוזר שוב ושוב אצל רחל בן אור: לקחת חזרה את תשומת הלב, לא לתת למה שקורה בחוץ לנהל אותנו, להסתכל על המחשבות, לזהות דפוסים, לשאול שאלות, להבין מה מפעיל אותנו ולבדוק היכן יש לנו עדיין בחירה.
רחל בן אור לא מבקשת מהקוראים להיות כמוה, לחשוב כמוה או להאמין בכל מה שהיא מאמינה בו. היא מבקשת מהם לנסות להכיר את עצמם קצת יותר, להשתמש בזכות הבחירה שלהם ולהמשיך ליצור את החיים שלהם. הדבר המרכזי שהיא רוצה לעזור לאנשים להגיע אליו הוא פשוט – שלווה פנימית. אם חסרה לכם שלווה פנימית ולמי לא חסרה בימים אלה? הספר הזה הוא המתנה המושלמת שתוכלו לתת לעצמכם לשנה החדשה.
הספר "המסע שלנו: מדריך מעשי לחיים שלווים" זמין בחנויות הספרים המקוונות.