הזיקית מחפשת משמעות
נעמה רוטמן סביון מחברת הספר "הזיקית אינשם" מספרת על המסע האישי והמקצועי שלה מגילוי עצמי לטיפול באחרים, על הכוח להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים, על היכולת לראות את מה שטוב בנו וגם לעזור לאחרים לגלות את מה שטוב בהם באמצעות כתיבה קלילה והומוריסטית

נעמה רוטמן סביון מחברת הספר "הזיקית אינשם" מספרת על המסע האישי והמקצועי שלה מגילוי עצמי לטיפול באחרים, על הכוח להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים, על היכולת לראות את מה שטוב בנו וגם לעזור לאחרים לגלות את מה שטוב בהם באמצעות כתיבה קלילה והומוריסטית

יש סיפורים שנכתבים לילדים, אבל בעצם מופנים גם למבוגרים שקוראים אותם לילדים. הזיקית אינשם שכתבה נעמה רוטמן סביון בעיטור איוריה הנפלאים של בתה שירה סביון הוא בדיוק סיפור כזה. זהו סיפור ילדים על זהות, על קבלה עצמית ועל גילוי הכוחות הייחודיים שיש בכל אחד מאיתנו. סיפור מלא דמיון וחוכמה על הדרך בה אנחנו חיים, מתפתחים ומשפיעים על אחרים. הסיפור מתובל בהומור ישיר וישראלי.

הזיקית אינשם

הזיקית אינשם מאת נעמה רוטמן סביון

במרכז הספר זיקית שחיה לצד משפחתה ובעלי חיים שכל אחד מהם מצטיין במשהו אחר. היא משווה את עצמה אליהם ומרגישה שאין בה משהו מיוחד. רק כשהיא נקלעת לסכנה ונאלצת להשתמש ביכולת שלה לשנות צבע ולהיטמע בסביבה, היא מגלה שהכישרון שחיפשה היה בתוכה כל הזמן.

נעמה לא מסתפקת בכך והולכת צעד נוסף בו ממש תתאהבו בדמות: הזיקית מגלה שהייחוד שלה אינו רק ביכולת לשנות צבע, אלא גם ביכולת לראות את החוזקות של האחרים, לארגן אותם ולהעצים אותם.

המסר המרכזי של הספר הזיקית אינשם בהוצאת ספרי ניב, הוא שלא צריך להיות כמו מישהו אחר כדי להיות בעל ערך – לכל אחד יש יכולות אחרות והחוכמה היא לזהות אותן ולפתח אותן. נעמה מעודדת אתכם לאהבה עצמית גם אם עדיין לא ברור לכם מה יכולותיכם, אלא מעצם קיומכם.

זאת הסיבה שנעמה פונה לילדים בספר הזה, אבל גם אל לא מעט להורים בינינו: היא עוסקת בספר בהשוואה לאחרים, בביטחון פנימי  בדמוי עצמי ובשאלה מה יש בי וביכולותיי כדי לעצור את החיפוש אחר אישור מבחוץ ולהתחבר למה שכבר קיים בתוכנו.

לדברי נעמה המסר פשוט, אבל עמוק: לא צריך להיות כמו מישהו אחר כדי להיות בעל ערך, אולי זה גם המסר שהיא מבקשת להשאיר לילדים ולהורים שקוראים את הספר – אל תחפשו את עצמכם אצל אחרים.

אל תמהרו להחליט שאין בכם משהו מיוחד רק מפני שאתם לא עושים את מה שאחרים עושים או אפילו קיימים ללא עשייה בעלת תוצאות ברורות.  עצרו לרגע, הקשיבו לעצמכם ושאלו את השאלה הפשוטה שהזיקית לומדת לשאול: מה יש בי? לפעמים כמו במקרה של הזיקית התשובה הייתה שם כל הזמן והיא חיכתה רק שמישהו יעזור לנו לראות אותה.

"אני עובדת בלהיות צעירה"

נעמה רוטמן סביון מתגוררת בפרדס חנה אחרי שנים בהן חיה בעיקר בטבעון ומעט בכפר סבא. היא אם לשניים והיא מהסופרות המרתקות שלא נותנות לגיל להגדיר אותן. "אני עובדת בלהיות צעירה", היא עונה בהומור כשהיא נשאלת לגילה ובעיניי זאת כבר נקודה טובה לזכותה כי לסופרים אמיתיים אין גיל ואין זמן.

בהמשך השיחה הנתון הזה ישתלב היטב בתפיסת העולם של נעמה שלא נותנת לתוויות להגדיר את האדם, אלא להמשיך להתפתח ולגלות את עצמו מחדש בדיוק כמו בספר המופלא שכתבה.

לאורך שנים ארוכות עבדה נעמה במערכת החינוך. היא למדה חינוך מיוחד והייתה מורה לתלמידים בעלי לקויות למידה ומורת שילוב במשרד החינוך.

"עד 2018 הייתי מורה לילדים בעלי לקויות למידה, מורת שילוב. הייתי מורה מטעם משרד החינוך, דבר שלא נתן לי אף פעם הרגשה של מלאות. בעיקר בשנים הראשונות הרגשתי שאני לא במקום הנכון", היא אומרת כשהיא מנסה לשרטט ציר זמן בחייה בו יש משמעות לשינויים שעשתה או לאלה שנכפו עליה.

היא נשארה במערכת כי זה היה המסלול שלמדה ובגלל שהחיים דרשו ממנה יציבות. אחרי הגירושין כשהילדים היו צעירים היא ניסתה לפנות לעצמאות ולמדה נטורופתיה. במשך תקופה ניסתה לעבוד כעצמאית, אבל הבינה שהוראה מספקת לה ביטחון כלכלי יותר גדול והיא חזרה למערכת החינוך, אבל לא ויתרה על החיפוש.

נעמה התעקשה להיות מורת שילוב מה שדרש ממנה לעבור  מבית ספר לבית ספר כדי להישאר בתפקיד בו הרגישה שהיא באמת יכולה לתרום. במקביל המשיכה ללמוד טיפול – למדה NLP וב-2019 החליטה לעשות צעד נוסף שיגדיר אותה מקצועית ולא פחות מזה אישית.

"התחלתי לטפל", היא אומרת באושר. "הפכתי להיות מטפלת והשער נפתח".

השער הזה הוביל אותה לעולם בו היא נמצאת כיום: ליווי אנשים, זוגות והורים, עבודה על דפוסים ואמונות מגבילות ובעיקר ניסיון לעזור לאנשים להתחבר מחדש לעצמם.

הזיקית שלא ידעה לראות את עצמה

השינוי המקצועי הזה שיש בו הרבה אומץ הוא ככל הנראה הסיבה ש"הזיקית שאין לה שם" כל כך קרובה לליבה. הזיקית בספר היא לא באמת חסרת יכולת, להיפך היא פשוט לא רואה את היכולת שלה – היא רואה את האחרים וזה בדיוק מה שקורה לנו לעיתים בעולם המודרני: מגיל צעיר אנחנו לומדים למדוד הצלחה באמצעות השוואה. מי שר יותר טוב, מי מטפס יותר מהר, מי יותר מצליח, מי יותר מתקדם, מי נראה יותר טוב – נעמה מבקשת לפרק את מנגנון ההשוואה הזה.

מה פירוש השם "הזיקית שאין לה שם"?

"פשוט מאוד – באמת אין לה שם, כלומר לא קוראים אותה נכון. בסוף הספר מנסים בעלי החיים להפוך לזיקיות ולשנות את הצבע שלהם. הם נכשלים, צוחקים ומבינים שאולי אין סיבה שכולם יהיו אותו דבר.

"הזיקית מעודדת את חבריה להביע את היצירה המותאמת של כל אחד ואחת לעצמו  ושכולם יהיו בהרמוניה".

"כל אחד יכול לעשות את מה שהוא טוב בו: הסנאי אוסף קליפות אגוזים, הפרפר מוציא צוף מהפרחים, השועל מכין מאורות, הברווז קשור למים והינשוף כותב ספרים.

"זאת אולי התגלית החשובה והמשמעותית ביותר לחברה שלנו בסיפור: היכולת לראות את מה שטוב באחרים ולהעצים אותו".

היכולת שלך היא לעזור לאנשים למצוא את היכולת שלהם?

"כן, אני חושבת שזאת אחת היכולות המרכזיות שלי – לזהות אצל אנשים את הדבר שהם נולדו איתו, את הכישרון, את הקול, את הרגישות או את הכוח שיש בהם ולעזור להם להעז להוציא אותם החוצה".

"אני לא  נותנת לאדם משהו שלא היה בו קודם – אני עוזרת לו לראות את מה שכבר קיים בו, להאמין בו ולפתח אותו. אני יודעת את זה כי עברתי את התהליך הזה בעצמי – למדתי לזהות את היכולות שלי, להתגבר על הספקות ועל העכבות ולהפוך משהו שהיה בתוכי למשהו שאני יכולה לפעול דרכו בעולם".

"כשאתם עוברים תהליך כזה על עצמכם, מתפתחת גם רגישות לזהות את הדברים האלה אצל אחרים. מתחילים לראות אנשים מעבר למה שהם מציגים כלפי חוץ, לראות את הפוטנציאל שלהם לפעמים אפילו לפני שהם עצמם מסוגלים לראות אותו. כשאני פוגשת אדם אני מנסה לא לשאול מה חסר לו, אלא מה כבר יש בו.  משם מתחיל תהליך ההעצמה: לתת מקום לפוטנציאל הזה, לדייק אותו, לחזק אותו ולתת לאדם את הביטחון להשתמש בו".

מאחורי החיפוש המקצועי של נעמה יש גם סיפור אישי. היא גדלה בבית בו לדבריה הייתה רגישות לאימה שהתמודדה עם דיכאון ולא הייתה רגישות אליה ואל אחותה. אביה עבד הרבה שעות ביום כחוקר עיניים בהדסה עין כרם ונעמה מתארת ילדות בה הרגישה לעיתים שלא רואים אותה מספיק.

החוויה הזאת הפכה עם השנים להבנה מקצועית ואישית של אחד הדברים החשובים ביותר ביחסים בין בני אדם: נוכחות.

האם את חושבת שמה שקרה לך עם אימא שלך גרם לך להפוך למטפלת?

"לגמרי, חד משמעית. אני חושבת שהקשר עם אימא שלי והדברים שחוויתי איתה הפכו להיות חלק משמעותי מאוד מהדרך שבה למדתי להסתכל על אנשים. כבר מגיל צעיר נדרשתי להיות קשובה מאוד, להרגיש מה קורה מתחת לפני השטח, להבין רגשות גם כשלא מדברים עליהם במילים".

מכאן אפשר להבין שהטיפול לא התחיל ביום בו למדה נעמה להיות מטפלת. הוא התחיל הרבה קודם מהחיים עצמם.

היא החלה לחקור את הנושא, את הקשר בין נוכחות, פחדים, הימנעות והיכולת שלנו לדבר וליצור קשר.

גם כאן היא מזהה קשר לספר. הזיקית אינה חסרת יכולת, היא פשוט חיה זמן רב בלי להיות מודעת לה.

נעמה מספרת שגם אצלה היו כישרונות שידעו לבוא לידי ביטוי ביתר קלות וכאלה שדרשו ממנה עבודה. היא ידעה לכתוב מגיל צעיר. אבל הדיבור, השיח והיכולת להוציא את עצמה החוצה היו יותר מורכבים.

"היה לי גם איזשהו כישרון כתיבה מגיל צעיר – כבר בגיל 7 הייתי כותבת יפה מאוד, אבל לא היה לי מלל של דיבור קולח, נמנעתי משיח", היא משתפת. "כשעבדתי כמחנכת זה חייב אותי לדבר יותר", היא אומרת וצוחקת".

המסע שלה הפך בהדרגה למסע של יציאה מההסתגרות אל הביטוי. זה לא היה מעבר חד – "לא הפכתי ביום אחד לאדם אחר", היא מתארת ומוסיפה שהיה זה תהליך אולי בדיוק כמו הזיקית. "למדתי שיאצו וטיפלתי בחופשות הקיץ בשיאצו, בהנאה רבה".

את הזיקית שהפכה לזיקית צבעונית?

"כן, גם אני וגם הרבה אנשים שלא ויתרו על עצמם".

זאת הנקודה שהופכת את הסיפור שלה ליותר אמין ומעורר השראה כי גם מי שמלווה אחרים אינו אדם שסיים את המסע – גם היא ממשיכה להשתנות.

נעמה רוטמן סביון (צילום שירה סביון)

החיים כמעבדת התפתחות

נעמה התגרשה לפני שנים וגידלה את ילדיה בתוך כדי ניסיון לבנות מחדש את חייה. לצד ההורות והעבודה היא המשיכה להתנסות, ללמוד ולבחון את עצמה גם במערכות יחסים.

"התגרשתי, הייתי גרושה הרבה שנים בהן עסקתי בהוראה בווריאציות שונות. עד שנת 2019. ב-2019 התחלתי לקבל מטופלים ולבנות את הסדנאות".

מבחינתה כניסה למערכת יחסים קרובה היא הזדמנות לצמיחה ובעיניה זה הדבר שהכי מצמיח בן אדם כי כשמתקיימות האהבה והחיבה העמוקה אנחנו יכולים לעזור בריפוי פצעי ילדות.

לדבריה חברות ויחסי ידידות חשובים מאוד, אבל מערכת יחסים זוגית קרובה חושפת רבדים אחרים. "במערכות יחסים של חברות או ידידות אין אפשרות לצמוח כמו במערכת יחסים קרובה בה יש את כל נבכי הנפש שלנו, כל פצעי הילדות יוצאים לאור – אני קוראת,  אני שומעת פודקסטים ואני כל הזמן מעשירה את עצמי".

"ככל שהדינמיקה יותר טובה, שבאמת יש רצון גדול שמערכת היחסים תמשיך להתקיים, אז מגשרים, מצליחים לגשר, להיפתח ולשים את האגו בצד. גם בתוך מערכת יחסים יש גבולות – אני אוהב אותה, אבל עד פה, אני אוהבת אותו, אבל עד פה".

המשפט הזה מייצג היטב את תפיסתה: אהבה אינה מחיקה של העצמי, להיפך קשר מיטיב צריך לאפשר לשני הצדדים להיות נוכחים בו.

מהזיקית לזוגיות

העולם המקצועי של נעמה לא מסתיים בספר. היא עוסקת גם בליווי נשים וגברים במיוחד פנויים, פנויות, גרושים וגרושות בתהליכים שמטרתם לסייע ליצור קשרים ומערכות יחסים מיטיבות.

היא מלווה אנשים בתהליך שהיא מכנה "הבשלה להיכרות" ומעבירה סדנאות ביניהן הסדנה "מי מפחד ממסכות?" שעוסקת במסכות שאנשים עוטים במפגשים חברתיים ובשאלה מה קורה כשמסירים אותן.

הגישה שלה מבוססת בין היתר על כלי טיפול ועל מה שהיא מכנה "הקשבה ללב" – ניסיון לזהות את הרצונות האמיתיים שלנו ולהבחין ביניהם לבין פחדים, הרגלים ודפוסים שנוצרו לאורך השנים.

למה צריך סדנאות היכרות בעידן של טינדר ואפליקציות?

"כי מגיעים אנשים לא מוכנים ולא בשלים. אנשים עלולים לטעות בבחירות שנכונות להם כי הם לא מזהים את הצרכים האמיתיים שלהם.  זאת לא סדנת ספיד-דייט, אלא זהו ממש טיפול קבוצתי, אותו אני עורכת בקלילות".

לדבריה "המשתתפים לא מקבלים רק תיאוריה, הם מתנסים, הם עושים סימולציות: איך ניגשים לאדם שמוצא חן בעיניהם? מה עושים כשיש לידו חברים? האם להימנע או לגשת? איך מדברים בלי ביקורת עצמית ובלי שיפוטיות?".

"אין שום תיאוריה, זה לא נכנס מפה ויוצא משם – זאת עבודה על הגוף – זזים, עושים הדמיה מול כולם וכבר נוצרו זוגות מהסדנאות האלה שלי".

"לאחרונה חזרתי להתמקד בטיפול להורים עם ובלי ילדיהם,  מתוך הביקוש והצורך, ומברכת על כך ביותר".

המטרה של נעמה היא להבין מה צריך האדם להצמיח בעצמו ומה כבר קיים בו ואפשר להעצים עכשיו. "מה הוא צריך להצמיח בעצם? במה יש לו עוד עבודה והוא צריך להצמיח בעצמו ולפתח? ובמקביל איזו דרך נוספת תאפשר לו להוריד כבלים כי צריך להוריד את הכבלים – את כל ההתנהגויות שקשורות למחשבה ולבדוק מה יש לי שאני יכול להעצים כבר עכשיו? זאת העבודה".

זה אולי אחד החיבורים המדויקים ביותר בין הספר לבין עבודת הטיפול שלה. גם הזיקית נדרשת קודם כול להפסיק לחפש בחוץ. רק כשהיא מגלה מה כבר קיים בה, היא יכולה להתחיל לפעול מתוך הכוח שלה.

יהיה ספר נוסף?

"כן, יהיה ספר נוסף והפעם למבוגרים. הכיוון יהיה יותר טיפולי וייתכן שיכלול גם חלקים מהחיים שלי כאימא וכאדם שעבר תהליכים מורכבים. אני שוקלת לכתוב על החוויה המשפחתית שלי ועל הדרך שעברתי כאם לילד על הרצף".

היא מדברת על שנים בהן היו לה התמודדויות לא פשוטות במיוחד כי הבן שלה לא נראה כלפי חוץ כמי שמתמודד עם קושי. לדבריה דווקא כי הקושי לא תמיד נראה לעין נאלצת המשפחה להתמודד עם אמירות, עם תגובות ועם סיטואציות שלא תמיד היו פשוטות. היא מספרת שהשנה האחרונה הייתה יותר קלה  וכי היא מרגישה שהדרמות הגדולות של התקופה הזאת כבר מאחוריה.

אולי כאן נמצא חומר לספר הבא: לא רק על ההתמודדות, אלא על מה שקורה אחרי שהסערה שוככת.

להקשיב ללב

בתפיסת העולם של נעמה רוטמן סביון נולד האדם עם ידע פנימי, עם אינטואיציה ועם יכולת לזהות מה נכון לו. לאורך החיים לדבריה, פחדים, חוויות עבר ומנגנוני הגנה עלולים להרחיק אותנו מהקול הפנימי הזה, לכן היא מדברת על חיבור בין המחשבה ללב, על חמלה ועל נוכחות. היא גם מקפידה על עבודה עצמית יום יומית.

מה את עושה בעצמך כדי לשמור על התהליך הזה?

"אני קמה עם מדיטציה בבוקר, דבר שמשנה לי את כל היום. מומלץ בחום לכל מי שמחפש כלי טוב לאפס את עצמו, למקד את האנרגיות".

נעמה מתארת את ההתפתחות האישית לא כיעד שמגיעים אליו, אלא כהרגל חיים. היא מגדירה את עצמה כאדם אפוליטי ומדברת על החשיבות של חיי קהילה, של פרגון, של שלום פנימי ושל עשייה משותפת. היא מאמינה שאין בהכרח "כישלון", אלא יש מצבים שלא ציפינו להם ושאם נדע להפיק מהם תובנות נוכל להתפתח לחיים מדויקים יותר לנו. גם כאן קשה לא לחזור אל הזיקית.

בסופו של דבר בעלי החיים בספר לא הופכים להיות זהים, להיפך הם מגלים שהחוזקה שלהם טמונה דווקא בשונות שלהם. זהו אולי החיבור העמוק ביותר בין הספר לבין חייה של נעמה. הזיקית מגלה שהיא יכולה לשנות צבעים ולהציל את עצמה, אבל הסיפור לא מסתיים שם. הכוח האמיתי שלה מתגלה דווקא כשהיא מבינה שגם האחרים לא צריכים להיות כמוה. היא עוזרת להם לזהות את הכוחות שלהם, וזה בדיוק המקום בו מזהה נעמה את עצמה – היא לא מתיימרת להיות האדם שיודע מה נכון לכל אחד, היא מבקשת לעזור לאנשים לגלות את התשובה בעצמם.

לקראת סוף הספר חוזרת הזיקית למשפחתה. היא עוברת שוב במדרגות, בצבעים, בריחות ובצלילים שפגשה במסע, אבל משהו השתנה – לא העולם, אלא היא עצמה.

הוריה מביטים בה בגאווה ורואים את מה שהיא עצמה לא הצליחה לראות בתחילת הדרך: זיקית צבעונית, מיוחדת ומופלאה. והשם? הוא עדיין חסר.

נעמה בוחרת להשאיר את השאלה פתוחה ולתת לילדים ולהורים להחליט איזה שם היו נותנים לזיקית. אולי כי החיפוש אחר זהות אף פעם לא מסתיים באמת ואולי כי השם האמיתי פחות חשוב מהדבר שנמצא מאחוריו.

האם מי שרק לוקח את הספר ליד יכול להיעזר בו, בלי להגיע אלייך?

"כל אחד יכול להסתייע בספר אם הוא פותח את ידיו להפנמה של חווית הספר.  יש גם הקראה שלי. כל אחד יכול להקשיב להקראה. לפעמים היא פשוט מחכה לרגע בו נוכל סוף סוף לראות אותה" ואולי זאת בדיוק הסיבה שהזיקית של נעמה לא באמת זקוקה לשם כי היא כבר יודעת מי היא וכשזה קורה משפחתה נותנת לה את השם "צבעונית" ולנו הקוראים משאירה נעמה את הזכות לבחור בשם משלנו.

ספר מומלץ בחום לכל הורה שרוצה לתת לילדים שלו כלים להתפתחות ובסיס חזק לחיים.

הספר "הזיקית אינשם" זמין בחנויות הספרים המקוונות.