המשאלה שכתב ניקולס ספארקס הוא רומן מרתק ונוגע ללב על התפתחות ושינוי, על כוחה של אהבה ראשונה, ועל החלטות שאנו נושאים עימנו לנצח. בשנת 1996 חייה של מגי דוז משתנים לחלוטין. היא בת 16, בהיריון לא מתוכנן, ונאלצת לעבור לגור אצל דודתה שהיא בקושי מכירה, בכפר קטן על אי מרוחק. הדודה לינדה היא רווקה מרוחקת וקפדנית, כך שהדבר היחיד שנותר למגי לעשות הוא לחשוב על המשפחה והחברות שהשאירה מאחור. אבל אז לינדה מכירה לה את בּרַייס טריקט, בחור נאה ורחב לב שעומד להתחיל את לימודיו באקדמיה הצבאית וֶסט פוינט. מגי נדבקת בתשוקתו של ברייס לצילום, וזה מה שיגדיר את חייה מכאן ואילך. זה ואהבתה לברייס. בשנת 2019 מגי היא צלמת מסעות מפורסמת. היא מחלקת את זמנה בין ניהול גלריה מצליחה בניו יורק לבין אתרים רחוקים סביב העולם. אבל בשנה זו היא נאלצת להישאר בניו יורק בשל מצב רפואי מורכב. היא נאלצת להישען על מארק פרייס, עוזר צעיר שקיבלה לעבודה בגלריה, ומתחילה להתקרב אליו. במהלך הימים שלפני חג המולד הם מבלים יחד יותר ויותר, והיא מספרת לו על חג מולד אחר, עשורים קודם לכן, ועל האהבה ששינתה את מסלול חייה. (מאנגלית: ורד רוזן, הוצאת מודן, 335 עמודים)
היכרות מאוחרת ספרו של המשפטן פרופ' עמנואל גרוס הוא דרמה משפחתית, סיפור סוחף שמציף דילמות עמוקות ומציג את המחיר האישי של החלטות משפטיות ומוסריות. העלילה נפתחת ברומן מחוץ לנישואין שבסיומו מגלה האישה שהיא בהיריון. היא בוחרת לא ליידע את האב הביולוגי מחשש שיפעיל עליה לחץ להפיל וכדי להימנע מלהטיל עליו את האחריות. היא מגדלת את בתה לבד ובהמשך נישאת לגבר אחר שמאמצה ומקים עמה משפחה. במשך 25 שנה לא יודעת הבת נורית מיהו אביה האמיתי. שמואל האב מוצא את עצמו מתמודד עם המשמעות של הגילוי וגם עם העובדה שהוא המורה שלה. נורית מוצאת את עצמה בין עולמות – בין המשפחה שגידלה אותה לבין האב הביולוגי שרק הכירה, בין הרצון לדעת את האמת לבין הפחד מהשלכותיה. הקוראים יישאבו בקריאה אל ליבה של מחלוקת משפטית וחברתית: למי יש זכות על העובר? האם לנולד יש זכות לדעת מי הם הוריו? האם חובה על אם לגלות לילד מי אביו? למי הזכות על זרע בן הזוג לאחר מותו? שאלות אלה שמציף גרוס בין השורות ובאופן ישיר הופכות את הקריאה לחוויה שמעבר לסיפור, לדיון רעיוני עמוק. למרות שהעלילה היא בתוך מערכת יחסים ספציפית המסרים שלה רחבים בהרבה. גרוס נוגע בסוגיות של חופש בחירה, אחריות הורית, סודיות וכמובן הזכות לדעת את האמת. את הספר חותם פרק "הדפיקה בדלת". זהו רגע שמותיר את הקורא עם שאלות פתוחות ועם תחושת המשכיות. אין כאן סגירת מעגל הרמטית, אלא הצעה להמשיך לחשוב, לדון, ולשאול. כך מצליח גרוס להפוך סיפור אינטימי ומשפחתי לדיון ציבורי רחב בו המוסר, החוק והלב מתערבבים וכל אחד מאתנו נדרש לבחור את העמדה שלו. (הוצאת ספרי ניב, 230 עמודים)
החברה המקוללת מאת באטריצ׳ה סלביוני הוא רומן היסטורי מרגש, סיפור התבגרות מגנטי על חברוּת נשית והתפכחות. על רקע המלחמה באתיופיה, כאב האובדן וגיל ההתבגרות הסוער, לומדת פרנצ'סקה גיבורת העלילה להשמיע את קולה ולהוקיע את הניצול לרעה של הכוח הגברי האלים ששולט בעיירת מגוריה. איטליה, 1936. על גדת נהר הלמברו, שתי ילדות מנסות להסתיר גופת גבר, אשר על דש חולצתו סיכת המפלגה הפשיסטית. הן מבוהלות ולבושות רק למחצה. בקרוב החברוּת שלהן תעמוד במבחן אמת. פרנצ'סקה בת השתים־עשרה, ילדה טובה ממשפחה בורגנית, מספרת בגוף ראשון את הסיפור שהוביל אותן לשם. מדי יום היא מרגלת בסתר אחר מדלנה – נערה בת גילה, שמשחקת בנהר עם הבנים ברגליים יחפות ומלוכלכות מבוץ. החופש וההתרסה של הנערה הזאת ממגנטים אותה, והיא חולמת להיות חברה שלה, אף שאנשי העיר נמנעים מן המנוּדה המרדנית הזאת ומכנים אותה 'המקוללת', בשל השמועות על כוחותיה האפלים. (מאיטלקית: יעל קריצ'וק, הוצאת כנרת זמורה, 221 עמודים)
הספר אל קורטיז'ו (החצר) מאת אתי כהן זמל הוא סאגה משפחתית ואישית מרגשת ששוזרת בתוכה היסטוריה, תרבות ומאבקי הישרדות של נשים ושל משפחות בקהילות היהודיות של המזרח התיכון במאה ה-20, והוא עוקב אחר קורותיה של משפחה לאורך מאה שנה וחמישה דורות. זהו סיפור לא ייאמן על אומץ, על גבורה, על געגועים, על חמלה, על אהבה ועל פחד. העלילה מתחילה באיזמיר שבטורקיה בשנת 1947 בחצר משותפת ("הקורטיז'ו") בה חיו יחד כמה משפחות. זה היה עולם קטן בו כל שכן הכיר את האחר, השמחות והמריבות התערבבו זו בזו והחיים התנהלו בקצב החגים, השוק והעבודה הקשה. הסיפור מבוסס על מאורעות אמיתיים, אך הוא כה פנטסטי שהקורא עלול לטעות ולחשוב שזהו סיפור בדיוני לחלוטין. במרכז העלילה נמצאת ג'ויה – צעירה יפה וחרוצה שגדלה בבית קשה עם אם אנוכית ומרירה. היא חולמת על חיים יותר עצמאיים ויותר טובים לצד אהובה אלברטו – צעיר יפה תואר שגדל כיתום אצל סבתו. הקשר ביניהם נקטע כשהוא גויס לצבא הטורקי והיא נותרה לבדה במאבק לפרנס את עצמה ואת אימה בעבודות ניקיון ותפירה כשהיא מתמודדת עם ניצול, עוני ורעב. אתי לא מהססת לחשוף בספרה גם את הכאב וגם את החסד- את הרגעים בהם הכול נראה אבוד ואת הרגעים בהם המזל הקטן או מעשה חסד של זר שינו חיים שלמים. היא מצליחה לשמר את האותנטיות של השפה ושל התקופה כשהיא מפנה מקום לקולות של הדמויות כפי שנחרתו בזיכרונה. (הוצאת ספרי ניב, 293 עמודים)
לנצח מאת ג'ודי בלום לבני נוער הוא סיפור כן ומרגש על אהבה ראשונה, על מערכת יחסים ראשונה ועל… הפעם הראשונה. כשקתרין פגשה את מייקל במסיבה בביתה של אריקה, החברה הכי טובה שלה, היא לא הבינה שזאת תחילתו של סיפור אהבה מטורף. אבל אריקה, שמנוסה ממנה בהרבה בכל הקשור בבנים, דווקא ראתה מייד שהם יהיו זוג מושלם. לכן כשמייקל הציע לקתרין לצאת, היא הייתה חייבת לנסות, ולפני שהבינה מה קורה, מצאה את עצמה מתאהבת מעל הראש. קתרין ומייקל רק בכיתה י"ב, אבל לשניהם ברור שזאת האהבה הגדולה שחיכו לה. ואם זאת אכן האהבה של חייהם, למה לא ללכת איתה עד הסוף? הכול משתנה כשבחופשת הקיץ האחרונה שלהם יחד, קתרין נאלצת לנסוע לעבוד במחנה קיץ, ושם היא פוגשת בחור אחר. האם הקשר של מייקל ושלה יעמוד באתגר הזה? ומה בכלל זה אומר, "לנצח"? האם זאת אהבה של פעם בחיים, או ההתחלה של חיים של אהבה? (מאנגלית: אילת אטינגר ואהד זהבי, הוצאת כתר, 223 עמודים)