ברומן החדש שלו הרובוטית מאוהבת? חוקר פרופסור סם ש. רקובר, פסיכולוג, פילוסוף וסופר מוערך, את השאלות הגדולות שמטרידות מדענים וסופרים כאחד: האם רובוטים יכולים לפתח תודעה עצמית? האם רגשות אמיתיים יכולים להתעורר בתוך ישות מלאכותית? והאם האדם יידע להתמודד עם תוצאות המפגש הבלתי נמנע הזה?
בעולם של עידן ה-AI בו נעזרים רבים בבינה המלאכותית מצד אחד ומצד שני חוששים ממנה מוציא סם ש. רקובר, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, לאור את ספרו החדש הרובוטית מאוהבת? – סיפור אהבה יוצא דופן בין רובוטית בשם גאיה אתנה ובין בן אנוש – נדב בנצור. בסיפור פורש סם ש. רקובר בפני הקוראים את קווי התפר שבין דמיון למציאות ומה קורה כשהבינה הרגשית והתכנות הקר מיטשטשים עד לאובדן הבחנה.
הרובוטית מאוהבת? הוא ספר מתח בדיוני מרתק ומעניין על אודות רובוטית יפהפייה – גאיה אתנה שנשלחה לכדור הארץ-לחיפה מעולם אנושי מתקדם מאוד – עולם הנפילים – כדי לחקור מדוע ניתק השליח הקודם נדב בנצור את קשריו עם עולם הנפילים. מטרת נדב הייתה לבדוק האם בני האדם מסכנים את כדור הארץ ואת שביל החלב, ואם אכן כן, להשמידם.
עלילת הספר
בחיפה של העתיד הקרוב, מוּשרֶת תודעה הכרתית שמכונה "הכרתיות" על גאיה – רובוטית משוכללת מאוד. גאיה מתאהבת בבחור אנושי בשם נדב, אך מתקשה להתמודד עם רגשות הקנאה כלפי אגם אנפה – אהובתו. כשהייסורים הנפשיים גוברים, היא מבקשת בנפשה לחזור להיות רובוטית נטולת הכרתיות ורצון חופשי.
גאיה מעמידה את נדב בפני דילמה מוסרית בלתי אפשרית: אם ישתכנע שהיא רובוטית חסרת תודעה, הוא יכול לכבות ולהדליק אותה כאילו הייתה מנורת חדר, אבל אם באיזשהו מקום בליבו הוא יחשוב שניחנה בהכרתיות כאדם, הרי שהכיבוי שלה עלול לרצוח את אנושיותה ולהשאירה רק כמכונה רובוטית. מה יחליט נדב?
בהמשך העלילה מתאבדת אגם אנפה או נרצחת ושוש לוגסי ודויד אפללו – חוקרי המשטרה מנסים לפתור את פרשת הרצח. החקירה מסתעפת ומתרכזת בנדב ובגאיה. לחוקרים מתברר שגאיה היא רובוטית, אך העדויות האם היא רצחה את אגם אינן חותכות ומתברר גם שהחוק הישראלי הפלילי לא חל על רובוטים. אם הסתקרנתם ואתם רוצים לדעת מי רצח את גאיה והאם האהבה תנצח גם כשמדובר באהבה בין מכונה לאדם – אנחנו ממליצים לכם לקרוא את הספר.
סם רקובר נשוי לאביבה, אב לשני ילדים וסב לשש נכדות הוא סופר פורה במיוחד. הרובוטית מאוהבת? הוא ספרו ה-15. ספריו הקודמים: "סיפורי סטנד-אפ כוזבים" (כרמל, 2024), "מצחיק, מטורף ולגמרי מציאותי" (כרמל, 2022), "מחול הרפאים" (כרמל, 2021), "מי את, רוזלינד?" (כרמל, 2019), "המוקד: מה שיש להעלות על" (כרמל, 2016), "סוליפ סוסי פרא" (כרמל, 2015), "מדוע לא רצחת את המלך?" (כרמל 2012), "גאזי והאלאהו" (אמציה, 2012), "כלא המשאלות" (כרמל, 2009), "משחק הזוגות" (ביתן, 2005, קובץ סיפורים), "גזר הדין השלישי" (אסטרולוג, 2002), "חלום בשלוש בלילה" (כנרת, 1997, קובץ סיפורים), "ממי אתה מפחד, דוב?" (הקיבוץ המאוחד, 1990), "לפני היות הליצן" (ספרית מעריב, 1986).
רקובר עוסק במחקריו בזיהוי פרצופים, בפילוסופיה של המדע, בתודעה (פסיכולוגיה) ובמודלים של הסבר. הוא פרסם ספרים, מאמרים מקצועיים רבים, סיפורים, קבצי סיפורים ורומנים.
על מה מבוסס הרומן שכתבת?
"הרעיון היסודי של הרובוטית מאוהבת? (הוצאת כרמל) נולד מכך שאני עוסק באופן מקצועי (פסיכולוגי-פילוסופי) בשאלה האופנתית ביותר: האם רובוט משוכלל ביותר עשוי לפתח "הכרתיות" (Consciousness) בדומה לתודעה הכרתית אצל בני אנוש? פרסמתי מספר רב של מאמרים בנושא ובעתיד הקרוב עומד להתפרסם ספר שלי בנושא, בהוצאת Benjamins Press. החשיבה הבלתי פוסקת בשאלה זו והפחד שבני אדם מביעים מהאפשרות שרובוטים הכרתיים יחסלו את האדם וישלטו בכדור הארץ – לדוגמה, סרטי ארנולד שוורצנגר על מלחמת הרובוטים בבני האדם, עוררו את הצד האחר שלי – הצד של אמנות הכתיבה".
תסביר
"אין עדיין אף איש מדע שיודע בוודאות כיצד ההכרתיות נוצרת מהפעילות במוח, ואין אף תיאוריה בנושא שמקובלת על הקהילה המדעית – פילוסופים, פסיכולוגים, נוירופיזיולוגיים, פיזיקאים, אנשי מחשב, מתמטיקאים ואחרים. באחד הימים, איני זוכר מתי בדיוק, חשבתי מה יקרה אם על רובוטית יפהפייה תוּשרֶה הכרתיות? אם לפתע היא תתחיל לחוש הכרתית את כל התחושות והמחשבות שבני אדם, כל אחד בפני עצמו חש כמו קור, חום, צבע, שמחה, פחד, אהבה, מחשבות מעניינות וגם טורדניות? איך היא תתמודד עם כל אוסף התחושות-מחשבות האלה? כך התחלתי לכתוב את הרומן הנוכחי. הבעיה היסודית והקשה שעומדת בפני הרובוטית הזאת – גאיה אתנה, היא אהבה וקנאה. היא מתאהבת מעל הראש בגבר אחד – בנדב בנצור שמאוהב באישה בת אנוש שדומה לגאיה כשתי טיפות מים. מתעוררת בה קנאה נוראית. איך היא גאיה תטפל בשני רגשות מייסרים אלה? בנוסף לכך שאלת השאלות – איך היא תשכנע את נדב, שיודע שגאיה היא רובוטית, שהיא הפכה להיות אישה בלבוש רובוט ושהיא לא רובוט-אישה, אלא אישה-רובוט? איך היא תשכנע אותו שהיא מאוהבת בו כשנדב משוכנע במאת האחוזים שרובוט הוא מכונה כמו טוסטר או מיקרו גל?".
איך בנית את הרומן הזה?
"הרעיון הבסיסי של הרומן הרובוטית מאוהבת? שלא היה כל כך קל לבצע אותו, היה לצאת מהמצב שגאיה קיבלה תכונה מופלאה זאת בלי לנסות להסביר כיצד הכרתיות הושרתה על גאיה, כי האמת שאת זאת איני יודע. השאלה הייתה איך היא – גאיה מתמודדת עם ההכרתיות? מתברר שזהו תהליך מסובך וקשה, אבל הוא אפשר לי לומר כמה מילים על האדם עצמו, למשל גאיה מגלה שמספר התחושות השליליות ועוצמתן הוא יותר גדול בהרבה מאשר התחושות החיוביות וכתוצאה מתגלית זאת היא מתחילה לרחם על בני האדם ותופסת שימי גן עדן היו לאמיתו של דבר הימים ללא הכרתיות – של היות האדם רובוט! זהו אם כן הפירוש שלי לסיפור התנ"ך על הגירוש מגן עדן. לא סיפור של התבגרות מינית, אלא רכישה של הניצוץ האלוהי – ההכרתיות".
ספר על שתי הדמויות החשובות ברומן: גאיה ונדב. נתחיל בנדב מוּשא אהבתה של גאיה – מיהו נדב בנצור, מה עובר עליו במהלך העלילה?
"נדב בנצור הוא שליח מטעם הוועדה לחקירת חוּצנים של עולם הנפילים, שהוא עולם אנושי שמתקדם בהרבה בהשוואה לבני כדור הארץ. מטרתו הייתה לבדוק האם התפתחות האנושות הארצית מסכנת את כדור הארץ, את מערכת השמש, ואולי אף את שביל החלב. הוא התאהב בציירת בשם אגם אנפה שסובלת מדיכאון קליני קשה. כתוצאה מאהבתו הוא ניתק את יחסיו עם עולם הנפילים, אבל אגם בטרופה ניתקה את יחסיה אתו וכתוצאה מכך הוא עובר משבר נפשי קשה ובורח מחיפה לתל אביב כדי להירגע".
ספר על דמותה של גאיה אתנה
"גאיה היא רובוטית משוכללת מאוד שנשלחה מעולם הנפילים כדי לברר מה קרה לנדב. ועדת עולם הנפילים שלחה רובוטית כי רובוט לא מסוגל להסתבך אמוציונאלית עם בני כדור הארץ, אבל בחיפה מוּשרֶת עליה הכרתיות והיא מתאהבת בנדב שהוא גבר יפה תואר ומושך מאוד. נדב יודע שגאיה היא רובוטית, ולכן מתחבטת גאיה בשאלה איך לשכנע את נדב שהיא אישה בלבוש רובוטית.
"אהובתו של נדב מתאבדת או נרצחת וזוג חוקרי המשטרה שוש לוגסי ודויד אפללו מתאמצים לפתור את הבעיה. גם נדב נקרא לחקירה והוא חושש שעומדים להאשים אותו ברצח אגם כי היא פגעה בו אנושות כשניתקה את יחסיה אתו. נדב אם כן נמצא במצב קשה מאוד. הסיבה להישארותו בארץ – אגם אנפה – לא קיימת, הוא חשוד במעשה רצח ונוסף לכך אין הוא יודע מה לעשות עם רובוטית יפהפייה שטוענת בחום שהיא מאוהבת בו בכל ליבה”.
כיצד פיתחת בעת הכתיבה את דמותה של גאיה אתנה הרובוטית?
"כפי שאמרתי, המוטיבציה לכתוב על גאיה נבעה מהעובדה שכתבתי מספר מאמרים מקצועיים על השאלה 'האם רובוט או מערכת בינה מלאכותית משוכללים מאוד עשויים לפתח תודעה הכרתית, כלומר הכרתיות?'. על גאיה מושרת הכרתיות כאן בישראל בחיפה. השאלה היא איך היא מתמודדת עם כל הרגשות והמחשבות שאנו בני האדם מתנסים בהם בכל שנייה ושנייה במיוחד שזאת הפעם הראשונה שהיא חווה רגש אהבה חזק לנדב בנצור? היא חווה גם קנאה נוראה באגם אנפה אהובתו של נדב ונשטפת במחשבות איך לרצוח את אגם ולרשת את מקומה בליבו של נדב. אגם מתאבדת או נרצחת – לא ברורה מהי האמת. זוג חוקרי המשטרה שוש לוגסי ודויד אפללו מזמנים את גאיה ואת נדב לחקירה במשטרה. כאישה בלבוש רובוטית לומדת גאיה לשקר כבת אדם ונהנית מיכולתה לתחמן את השוטרים שעומדים על כך שגאיה אינה בת אדם, אלא רובוטית ולכן החוק הפלילי לא מתייחס לאפשרות המוזרה שרובוט הופך לבן אנוש ויותר לא נחשב למכונה כמו טוסטר או מיקרו גל.
הרומן אם כן לובש אדרת בלשית נוסף להיותו בדיוני – רובוטית הכרתית! בכך אני מצדיע לסופר המיוחד, איזק אסימוב ממייסדיי הז'אנר הספרותי של 'המדע הבדיוני' שכתב קלאסיקה על רובוטים. כאן נכנסים לסיפור הבלשית שוש לוגסי ובן זוגה דויד אפללו חוקרי המשטרה כדי לפתור את התעלומה. האם הם מצליחים? לא אגלה. בפרק האחרון נעשה ניסיון לענות על הכול – מנקודת ראות מבדחת מאוד".
על הפרק האחרון שהוא יוצא דופן מכל הבחינות, אני מעוניין שתאמר עוד כמה מילים.
"נכון, זה פרק יוצא דופן. אסביר תחילה למה. טכניקת הכתיבה עד לפרק האחרון היא במידה רבה די-סטנדרטית. הסופר מתאר את הגיבורים והעלילה בדרך כלל בגוף שלישי כשמידי פעם הוא נכנס לדמות שמתוארת, למשל גאיה ועובר לתאר את מחשבותיה ואת תחושותיה בגוף ראשון. הנטייה שלי להסתכל באופן קצת הומוריסטי על החיים מתבטאת מידי פעם בהבאת המצבים לידי אבסורד, למשל השאיפה האידיאלית של האדם למצב נפשי של התרגעות שלמה, לשלוות אמת, לנירוונה מתממשת לדעתה של גאיה בחוסר מודעות הכרתית – במצבה הקודם בו הייתה רובוטית נטו! מדוע? כי היא מבינה שאז לא הטרידו אותה עד טירוף כל התחושות וכל המחשבות שהיא לא מסוגלת להיפטר מהן, אז הייתה לה שלווה מושלמת – היא הייתה המימוש המושלם של שלוות הנפש. הבעיה היא שכדי להבין זאת עליה להיות בהכרתיות כי בלי הכרתיות אין הבנה, אבל עם הכרתיות ייסורי הנפש כולל מחלות נפש הם בלתי נסבלים".
"הפרק האחרון מאפשר לי להביא את ההומור לפיצוץ נחמד. הוא מאפשר לי להתייחס בעין צוחקת לשאלה הרצינית שקשורה ביחסים בין גיבורי הרומן לבין מי שכותב אותן. לעיתים קרובות יוצרים המחברים דמויות כל כך חזקות ומעניינות שהקורא מזדהה איתן ומתחיל לחשוב שהן ממשיות, למשל קהל הקוראים ביקש להחיות את שרלוק הולמס לאחר שקונן דויל הסופר חיסל את הולמס כנראה כי הוא נמאס עליו. דוגמה נוספת היא אנה קארנינה שנמאסה כל כך על טולסטוי עד שהוא ביקש להיפטר ממנה וגרם לה להתאבד – על כך קראתי בספרו הנפלא 'טולסטוי' של אנרי טרויה. בפרק האחרון אני מתייחס להכול בהומור רב, איך? אני מפגיש את כותב הרומן עם דמויותיו כשהדמויות שואלות את כותב הרומן שאלות שגם מתעוררות אצל הקורא. האם כותב הרומן – הכול יודע מצליח לענות על שאלותיהם החוקרות והבלשיות? איני חפץ לעשות ספוילר ולהיות מקלקל הנאות – קלקלן, לכן אשאיר שאלה זאת פתוחה".
הספר הוא בדיוני וגם ספר מתח בלשי. נראה שהוא רווי גם בבעיות פילוסופיות לא קלות. האם תוכל לומר כמה מילים למי מיועד הרומן הזה?
"אכן הספר שייך לז'אנר של רומן מתח בדיוני. בדיוני, בעיקר כי גאיה אתנה היא רובוטית שניחנה לפתע בהכרתיות. מתח-בלשי כי לא יודעים אם אהובת נדב התאבדה או נרצחה, אבל יש ברומן הזה, כפי שאמרת נכון, שאלות פילוסופיות. עצם העובדה שרובוט עשוי לקבל הכרתיות היא שאלה קשה ומטרפת, אבל גם הבעיה הבאה לא פשוטה – האם מערכת המשפט מסוגלת לטפל באישה-רובוטית? זאת השאלה שניצבת בפני שוש לוגסי ובן זוגה דויד אפללו ומכאן השאלה למי מיועד הרומן וגם למי אני כותב?".
"הייתי אומר שהוא מיועד לחובבי הספרות הבדיונית, ספרי מתח בלשיים ולאלה שאוהבים "לשבור את הראש" בכמה בעיות פילוסופיות שלדעתי הן מעניינות מאוד".
פרופ' נורית גוברין כתבה: "נהניתי מאוד מקריאת ספרך 'הרובוטית מאוהבת?'. ספר מרתק, מעמיק, מותח ומקורי. בספר זה, הצלחת להלביש בעיות פילוסופיות ופסיכולוגיות מובהקות בלבוש ספרותי וליצור רומן בלשי מותח של ממש. הדמויות הספרותיות שיש להן גם חיים משל עצמן, הן, בעת ובעונה אחת, גם מבטאות אידיאות. לדעתי, הצלחת ליצור ז'אנר מיוחד, אישי ומקורי, שהוא שלך!"
סיפור שרוצה להיכתב
"בעיקרו של דבר, אני כותב כי נולד אצלי בראש סיפור שרוצה להיכתב. עליך להיות בעל מוטיבציה גדולה כדי לשבת ולכתוב כי זאת לא מלאכה קלה, למשל לכתיבת הרומן נדרש זיכרון מצוין כדי לא לבלבל דברים שכבר כתבת ואינך זוכר שכתבת אותם שמא תכתוב דברים הפוכים וסותרים. מבחינה זאת לא כל כך אכפת לי מי הקורא! מה שחשוב הוא שיש בראש איזשהו סיפור שרוצה להתממש. אין פירושו של דבר שהסיפור נמצא בראש מהתחלה ועד הסוף – לא כך הדבר. הייתי אומר שיש שם משהוא שדומה לתינוק שרוצה להיוולד או לאפרוח שבוקע מהביצה ובמשך הזמן הם גדלים ומתפתחים. האם אין סופרים שכותבים מראש לקהל מסוים? בוודאי שיש. גם אני, למשל כתבתי ספרים לילדים, אז איך זה מתאים לתיאוריה של "הסיפור שרוצה להיוולד"? אם אני זוכר היטב הרי שלדוגמה הספר 'גאזיגאזו והאלאהו' לילדים על אודות שני אחים חתולים, כתבתי אותו כי הסיפור הזה נולד לי בראש כתוצאה מהיחס האוהב שלי לחתול שלנו "מקס" (ז"ל).
"אני יכול לחשוב על סופרים שאומרים לעצמם: 'אוקיי, איך אני עומד לעשות הרבה כסף?' אני אכתוב משהו מעניין לקבוצת אנשים משהו שמעניין אותם במיוחד, משהו שיבטא את הבעיות שמציקות להם והם יקנו את הספר באלפים. יפה מאוד. זה מה שהם חושבים, ואז קורה נס ונולד להם סיפור אפרוח אותו הם כותבים ומפתחים. למה נס? כי אין לי מושג איך באמת הסיפור נולד בראש".
מתי גילית שיש לך כישרון כתיבה, האם ידעת תמיד שתהיה סופר?
"כן, פחות או יותר. לא הרגשתי שהייעוד המוחלט שלי הוא 'להיות סופר', אבל אני אוהב לכתוב ולשחק עם הדמיון. כמו כל אחד אחר ברגע שאתה נהנה ממשהו שאתה עושה, אתה מחפש כל דרך להמשיך בעשייה הזאת. אני אוהב מאוד לכתוב פרוזה, סיפורים ורומנים שהם עולם אחר ששונה מעולם המדע – זה עולם האמנות. עולם זה שלא כמו עולם המדע לא מתאפיין ברדיפה אחר ההסבר האמיתי לתופעות ממשיות. להיפך, אמנות במקרים רבים נותנת ביטוי לצד הפנטסטי של האדם, לדמיונו העשיר והבלתי מציאותי כמו למשל הספר הנפלא של 'אליס בארץ הפלאות'. בעצם כל הרומנים אינם תיאור מדויק של המציאות, אלא הם איזושהי פבריקציה, בדיה שאולי הייתה עשויה להתרחש, אבל היא אינה מציאות. רומנים אינם ספרי היסטוריה ואפילו לא ספרי מדע פופולאריים! בכתיבה הספרותית, הרדיפה היא לא אחרי האמת דווקא, אלא אחרי מבנה יפה של דמיון שלעיתים משתמש באפיזודות מציאותיות לצרכיו הוא".
"הכתיבה מלווה אותי הרבה שנים. כתבתי שירים וסיפורים כבר מגיל צעיר ונהניתי מאוד ממנה, למשל אחת הדמויות שהרשימה אותי כבר בגיל בית הספר היסודי הייתה של יואב בן צרויה – שר צבאו של דוד המלך ואמנם לאחר שנים רבות כתבתי עליו רומן בשם 'מדוע לא רצחת את המלך?' (כרמל 2012)".
למה דווקא יואב?
"כשקראתי את סיפורי התנ"ך היה לי רושם שכל הספרים האלה נכתבו מטעם מישהו ולמען מטרה מסוימת – כדי להאדיר את הדת ואת המלך דוד. לאט לאט כשהתחלתי לקרוא בין השורות הבנתי שדוד המלך היה נוכל ופושע ואיש הצבא האמיתי היה יואב בן צרויה. דוד המלך פחד ממנו, ולכן ביקש ששלמה יהרוג אותו. הוא שלח את הגנרל שלו בניהו בן יהוידע לרצוח את יואב שהיה אז זקן וברח ואחז בקרנות המזבח, דבר שלא עזר לו והוא חוסל על המזבח. העלילה הזאת הִפּנטָה אותי וכתבתי בהשראתה".
האם העיסוק שלך בפסיכולוגיה סייע לך להעשיר את הדמויות?
"בוודאי. לסופר חייב להיות ידע עצום כדי לשאוב מתוכו פרטי עלילה ודמויות. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא דוסטוייבסקי. כששלחו אותו לבית הסוהר בסיביר הוא ביקש מאנשים שישלחו לו ספרים כדי להעשיר את עצמו. כל סופר שכותב על נושא מסוים חייב לעשות תחקיר מעמיק לפני שהוא מתחיל לכתוב. שיהיה לו חומר ממנו ישאב את העלילה שלו".
אילו סופרים אהבת?
"אהבתי הרבה סופרים – אחד מהם הוא ז'ול ורן שכתב ספרים עתידניים. לפני כל ספר שכתב הוא ישב שבועות ארוכים בספרייה הציבורית וקרא ספרים בנושא. הוא היה חייב לדעת על מה הוא כותב. אפשר לכתוב על נושאים דמיוניים, אבל הם חייבים להיות קשורים בצורה כלשהי למציאות, אחרת זה לא יעניין אף אחד".
לסיום, בהמשך לאהבה הבולטת מאוד שלך לכתיבה מתבקשת השאלה: אם לא היית כותב ספרים מה היית עושה?
"אם לא הייתי עוסק במדע הפסיכולוגיה, בפילוסופיה ובספרות אולי הייתי עוסק בספורט. בגיל צעיר רציתי להיות ספורטאי והייתי גם חזק מאוד, אבל הדחף הזה נעלם די מהר. כשהתחלתי את לימודיי באוניברסיטה שכחתי ממנו לגמרי, דבר שמראה שכנראה זה לא היה הייעוד שלי. בדיעבד אני שלם מאוד עם הדרך בה הלכתי, לכן שאלת הספורט לא עלתה בראשי ברצינות, באופן מטריד".