ד"ר אילנה מאור היא דוגמה חיה לכך שהחיים יכולים להתקדם בכיוונים מפתיעים או כפי שג'ון לנון כתב: "החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות".
היא ניהלה קריירה ארוכה ומרשימה בתחום הכימיה שכללה תואר דוקטור מהטכניון, תואר שני ממכון ויצמן, עבודה בטכניון, ניהול קשרים מדעיים בינלאומיים כמו חיל האוויר האמריקני וארגונים גרמניים ששאפו לשפר את היחסים עם ישראל. עבודתה כללה איתור אפשרויות למימון ולשיתוף פעולה בין חוקרים והיא שהובילה אותה לפעילות גם במסגרת האיחוד האירופי.
בהמשך היא הקימה משרד עצמאי וסייעה לחוקרים בארץ ובחו"ל בשיתופי פעולה מדעיים. לאחר שנים רבות בתחום, היא החלה לפעול גם ברשות החדשנות בישראל בה עבדה במשך כעשור.
נקודת המפנה בחייה התרחשה עם מות הוריה ובעיקר לאחר מותו הפתאומי של אביה שהכניס אותה לאבל עמוק בעקבותיו היא החלה לכתוב. בשיחה מרתקת לרגל הוצאת ספרה השלישי "עצים פרומים" (הוצאת אלונים), היא מדברת על הקשר בין מדע לחקר ההיסטוריה, על הקריירה העשירה בכימיה ועל ההחלטה לחזור גם לתשוקה הישנה שלה – ספרות. את ספרה "נתיבים בסערה" פרסמה לפני שנים אחדות. הספר נכתב בהשראת תולדות משפחתה ובעקבות מחקר מעמיק שערכה לאורך חמש שנים בעקבות סיפור שקשור למשפחת בעלה שנטוע עמוק בהיסטוריה הלאומית. כיום היא משיקה את הספר שנוגע בתחנות חיי המשפחה שהן במובן מסוים גם תחנות חיינו.
מהמעבדה אל הדף – תחילת קריירה ספרותית
אילנה מאור נולדה במחנה פליטים בגרמניה, הגיעה ארצה אחרי שהות זמנית בהולנד וגדלה בארץ באווירה שהעריכה מדע והשכלה. אביה היה דוקטור לכימיה ודרכו היא התאהבה בתחום. היא בעלת תואר שלישי בכימיה מהטכניון ובעלת תואר שני ממכון וייצמן, היא ניהלה את מחלקות קשרי המדע והקניין הרוחני בטכניון הקימה משרד ייעוץ לייזום פרויקטים מדעיים בינלאומיים ועוסקת גם בבחינת פרויקטים חדשניים לאיחוד האירופי. במקביל עסקה גם בבחינת פרויקטים של מחקר ופיתוח לרשות החדשנות.
לצד הקריירה המרשימה במדע הייתה בה תמיד אהבה למילה הכתובה. כילדה קראה ספרים במהירות מסחררת עד כדי כך שבספריות בחיפה המליצו לאביה להעבירה מספרייה לספרייה כי כבר קראה את כל התוכן שהיה להם להציע.
"בילדותי בלעתי ספרים", היא מספרת. "נאלצתי לעתים די קרובות להחליף ספרייה כי קראתי את כל מה שהיה לה להציע. הערצתי סופרים על הדמיון שלהם ולא עלה על דעתי כלל שאי פעם אוכל להוציא ספר פרי עטי".
במקביל לאהבתה לספרות היא ניגנה ושרה לאורך כל שנות לימודיה. "החלום שלי היה להיות פסנתרנית, אבל אבי שכנע אותי ללכת לטכניון ולנגן בתור תחביב אם אני ממש מתעקשת להמשיך בזה", היא מספרת. "גם בטכניון השתתפתי בשיעורי מוסיקה ומקהלה, אבל את עיקר זמני הקדשתי לנוסחאות מדעיות ולניסויים במעבדת הכימיה".
אפשר לנחש שזה בהשפעת אביך.
"כן, אבא אמר לי: 'בתי, תבחרי במקצוע יותר יציב, כזה שנמצאים איתו בבית ושמאפשר לגדל משפחה'. פשוט ולעניין".
איך הגבת כשהוא אמר את זה?
"באותו זמן שהוא אמר את זה כעסתי עליו, אבל מאז שהוא נפטר המון פעמים כשאני עומדת מול המצבה שלו אני מודה לו על ההכוונה שנתן לי כי ראיתי מה קרה לאלה שבחרו להיות זמרים ופייטנים – חייהם היו קשים מאוד. הם נאלצו לרוץ ולטוס כל הזמן, השכר היה נמוך, קשה היה להם לקיים חיי משפחה,והם לא ראו את יקיריהם כמעט בכלל. אבא שלי לא רצה שיהיו לי חיים כאלה במיוחד בהיותי אישה ואני השתכנעתי. הייתי ילדה ממושמעת מאוד – ממש 'סבונית'. בצבא אפילו לא קיבלתי דו"ח על כובע, אפילו לא כזה קטן".
בעקבות מותו הלא צפוי של אביה חוותה אילנה אבל כואב מאוד. "הייתי קשורה מאוד לאבא שלי ושקעתי בצער עמוק מאוד. כולנו היינו באבל כבד מאוד ולקח לי שנתיים להתאושש. כל בוקר הייתי קמה ואומרת לעצמי: 'אוי, אבא איננו. אוי, אבא איננו'. האבל עליו היה גדול במיוחד כי זה קרה פתאום. הוא היה במצב נהדר והיה יכול לחיות עוד כמה שנים טובות. אימא שלי אמרה לי: 'תראי, את לא יכולה להמשיך ככה. החיים שלי נגמרים, אבל את צעירה, יש לך ילדים, את צריכה להרים ראש ולהמשיך – להיות אימא, לנהל בטכניון, לנגן, להיות עם חברים. את לא יכולה להרוס את החיים שלך בגיל כזה'. איכשהו דבריה קצת עזרו והתחלתי לכתוב שירים מתוך האבל הזה".
על מה כתבת?
"על מה לא? השירים התחילו לזרום ממני בלי מעצורים. כתבתי על מות אבי, על מה שהוא החסיר, על מה שהוא יכול היה לסייע לנו בזכות חוכמתו בשנים שהוא כבר לא היה כאן. כתבתי גם על חיי האמנות שלי שמשמחים אותי ועל הפסנתר שלי. יש לי שיר בשם 'חלקת אלוהיי הקטנה' שמתאר פסנתר שמעליו מנורה ותמונות של הגליל שנותן תחושה של מוזה. באופן כללי זה לא משנה מאיזו גיאוגרפיה או מקום בא האמן – כל עוד יש לו כזאת השראה".
איך הגעת מכתיבת שירים שנראה שהייתה יותר תרפיה מכתיבה ספרותית לכתיבת ספרים ממש והוצאתם לאור? זה דורש אומץ, לא?
"לגמרי. הבת שלי שהיום היא פרופסור באוניברסיטה, הייתה הכי טובה במתמטיקה והיום היא עוסקת בתחומים אחרים. כשהתחלתי לכתוב היא אמרה לי: 'אימא, יש כאן משהו, לכי לקורס כתיבת שירה'. עניתי לה: 'את לא מגזימה? כתבתי רק כמה מילים, זה לא מי יודע מה', אבל היא התעקשה שיש כאן משהו ששווה להשקיע בו".
בתוך זמן קצר אילנה מצאה קורס כתיבה בו אתגרה המורה כל פעם את מוחות התלמידים במילה, בנושא או בסיפור ובכל פעם נולד עוד שיר.
כשהיו בידיה 120 שירים כתובים היא בחרה 60 מתוכם ופנתה איתם לחברת סטימצקי כדי להוציאם לאור, וכך נולד ספר שיריה "פכים קטנים של אהבה".
עשר שנים לאחר מכן נפטרה אימה, ואז החלה לכתוב את הספר נתיבים בסערה שמבוסס על חייהם, אהבתם הגדולה והישרדותם הלא שגרתית של הוריה לאורך שנות מלחמת העולם השנייה שבעקבותיה נפגשו.
אחרי סיום הלימודים בטכניון ובמכון וייצמן עבדה בטכניון בניהול תחומי קשרי מדע וקניין רוחני.
לדבריה "העבודה הייתה מעניינת, אבל תובענית מאוד ובשלב מסוים פרשתי והקמתי לעצמי משרד ייעוץ בתחומים אלה. הזמינו אותי גם לאיחוד האירופי ולרשות החדשנות בישראל לבחון פרויקטים והמשכתי בכך במשך 20 שנה. מאחר שהייתי עצמאית יכולתי לכתוב את הרומן רחב היריעה 'נתיבים בסערה בהפסקות".
בשש השנים האחרונות החליטה לכתוב שוב רומן היסטורי והפעם בחרה אזור פחות מתועד בספרות מאשר על אודות יהדות פולין ורוסיה – היא בחרה לכתוב על האימפריה האוסטרו-הונגרית ועל אזורים שונים ברומניה, הונגריה וטרנסילבניה, שגבולות מדינותיהם השתנו כל הזמן. כך נולד הרומן "עצים פרומים".
עצים פרומים
עצים פרומים הוא רומן היסטורי מרתק, מרגש ונוגע ללב שמבוסס על סיפור אמיתי. בעלילה תיאור ארבעה דורות כשהיא משתרעת מברית המועצות דרך אירופה ועד ארצות הברית וישראל.
מתוך הספר: "בשתיים בלילה, דפיקות חזקות בדלת. 'נא לפתוח מייד או שאנחנו יורים'. בעיניים חצי עצומות רץ ראש המשפחה לדלת. שם הוא ראה שלושה אנשים במדים. כולם במדי הצבא הרוסי. צבא הכובשים. 'ידיים מאחורי הגב!' צעקו לו. 'מה קורה? למה אתם עוצרים אותי?', הקצין סטר לו בחוזקה והורה לו לשתוק. 'השופט יחליט', פסק ופקד על חייליו לאזוק את העצור."
הסיפור מתחיל בשנת1914 בעיר צ'רנוביץ – בירת בוקובינה שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית שם אנו פוגשים בילד בשם פרדריק שגדל במשפחה חמה ואוהבת וידע לרכוב על סוסים.
באחד הבקרים כשהגיע לחדר האוכל לארוחת בוקר, הוא מספר: "הסוס שלי הפיל אותי – דבר שאף פעם לא קרה לו". מה שמטריד אותו באמת הוא היעדרה של אימו משולחן הארוחה. הוא שואל: "איפה אימא?".
כך מתחיל הספר – בחיפוש אחר האם שנעלמה, גילוי הטרגדיה הראשונה של המשפחה והפתח להמשך העלילה.
המשפחה שהייתה מאוחדת ומלאת אהבה מוצאת את עצמה עם הזמן מתמודדת עם המציאות הפוליטית, הצבאית והיהודית של התקופה. לאחר שנים של מלחמות ותהפוכות המעטים ששרדו מצאו את עצמם משני צידי האוקיינוס.
בנקודה הזאת מתבקש להתעכב מעט על כריכת הספר המיוחדת שמתארת את התפרקות המשפחה. "מצאתי פעם בספר אמנות מגרמניה ציור של סזאן, צייר אימפרסיוניסטי מפורסם", מספרת אילנה מאור. "הציור שתאר עצים בעלי ענפים ועלים מתפרקים שיקף בעיניי באופן מושלם את גורלה של המשפחה בסיפור. בעזרת גרפיקאית נהדרת הפכה התמונה לעיצוב כריכת הספר – סמל דרמטי למשפחה שהתפזרה לכל עבר".
הגיבור הראשי שיש לו שני אחים ואחות עובר מסע יוצא דופן. בגיל 16 בנסיבות לא צפויות וללא יוזמתו, הוא מוצא את עצמו בארצות הברית – לבד, בלי כסף, בלי שפה, רק עם דוד שתומך בו. הוא לומד לבגרויות באופן אקסטרני, עובד כמלצר וסבל כדי להתקיים ולבסוף מצליח ללמוד הנדסה.
למרות שהתקשה בבית הספר כי לא אהב שאומרים לו מה לעשות, דווקא באמריקה בזכות יוזמתו וכישרונו הוא מצליח להגיע רחוק ולהגשים את עצמו, אך הוא היחיד מבני משפחתו שהגיע לארצות הברית האחרים נותרו באירופה והמעטים ששרדו את השואה התמודדו עם קשיים מרובים בניסיונות לעלות לארץ.
מהיכן הגיע הרעיון לספר?
"הרעיון לכתיבת הספר הגיע משיחות רבות עם חמי וחמותי ועם אנשים נוספים שהכירו את הסיפור. כשהתחלתי לכתוב חשבתי על הרומנים ההיסטוריים שקראתי בילדותי – מהם למדתי היסטוריה דרך הסיפורים. ידעתי שעליי לשלב פרטים מדויקים מההיסטוריה לצד דמויות בדיוניות וסיפורי אהבה כדי ליצור ספר קריא ומעניין".
לדבריה המחקר היה מאתגר מכמה סיבות: "היה מעט מידע והיה עליי לבדוק כל פרט. נסעתי לרומניה בה נחשפתי להיסטוריה המקומית ולהשפעתה על היהודים. נעזרתי בעדויות של חברים ושל בני משפחה כדי למלא פערים. נזהרתי מאוד להתאים את גיל הדמויות לאירועים ההיסטוריים באופן מדויק".
תהליך הכתיבה הסתיים כמעט לפני אוקטובר 2023, אך אז פרצה המלחמה בארץ והטראומה הקשה עצרה את הכתיבה של אילנה מאור. "מצאתי את עצמי מתנתקת מהחיים החברתיים, שקועה בכאב ובכתיבה עד שהצלחתי להשלים את הספר", היא מספרת.
למי מיועד הספר?
"הספר מיועד לאוהבי רומנים היסטוריים גם אם הז'אנר הזה פופולרי פחות היום. אני יודעת שבארץ נמכרים יותר ספרים בז'אנר הרומנטי והארוטי, אבל אותי תמיד ריתקה ההיסטוריה. הספר פונה לאנשים שמתעניינים בסיפורי משפחות יהודיות ולמי שמחפש ספר שמשלב סיפור אישי מרגש עם היסטוריה רחבה. הספר הזה הוא הרבה יותר מרומן – הוא תיעוד של תקופה, של חיים שהתפרקו ושל אנשים ששרדו כנגד כל הסיכויים. דרך מחקר מעמיק, שילוב סיפורים אישיים ורקע היסטורי עשיר ניסיתי ליצור ספר שיחבר אנשים לעברם ולשורשיהם".
מה המסר של הספר?
"אני רוצה שהקוראים שלי ירגישו שהם חלק מהמסע, שהם יבינו איך משפיעה ההיסטוריה על חייהם של אנשים פרטיים, איך החלטות שנלקחו לפני עשרות שנים עדיין מהדהדות היום. ובעיקר שיזכרו מאיפה באנו כדי שנוכל להמשיך קדימה. אנחנו חיים במציאות קשה והדור הצעיר צריך לדעת שציונות היא לא רק חופים ושמש, אלא גם התמודדות עם אויבים ועם אתגרים היסטוריים".
מה פירוש השם "עצים פרומים"?
"השם הזה מסמל את המשפחה שהייתה עץ חזק ומלוכד, אך בשל האירועים ההיסטוריים התפצלה והתפוררה לענפים ענפים כמו עצים שנפגעו בסערה".
לד"ר אילנה מאור כתיבת הספר הייתה מסע בפני עצמו. במשך חמש שנים היא ערכה מחקר מקיף, קראה ספרים, אספה מסמכים היסטוריים, דיברה עם בני משפחה ונסעה לאוסטריה ולרומניה כדי לחוות את האווירה ולתאר אותה בצורה אותנטית. צ'רנוביץ בוקובינה המקום בו התחיל הסיפור הוא חלק מאוקראינה היום, ולכן לא היה הגיוני לבקר בה).
דמותו של בעלה של אילנה שמופיע בספר בשם בדוי מבוססת בחלקה על המציאות. "הוא לא התערב בהחלטה שלי לכתוב את הספר, אבל היה שם לכל אורך הדרך", היא מספרת. "לאורך כל הדרך נתתי לו לקרוא את הפרקים – בכל שלב של הכתיבה העברתי לו את הטקסטים מהמחשב שלי למחשב שלו, הוא קרא אותם, ציין מה חסר והשלים לי מידע חשוב – הוא שיתף אותי במידע מדויק מהזיכרונות ומהעדויות ששמע מהוריו. הוא עזר לי להשלים פרטים ותמך בי כשהכתיבה הפכה לקשה רגשית. בעלי התלהב מאוד מהספר, אבל ציין שחסר לי מידע. הוא עזר לי להשלים פה ושם פרטים היסטוריים. גם החברים של הבן שלי שקראו את הספר הקודם שלי, התלהבו מאוד. הם אמרו שזה נדיר למצוא כל כך הרבה היסטוריה בתוך ספר שהוא בעצם רומן. הבן שלי אמר לי 'את חייבת גם בספר הזה לעשות מאמץ ולהכניס כמה שיותר היסטוריה'. לפני כמה ימים ראיין אותי מישהו על הספר והוא אמר ש'הנופך ההיסטורי שלו רחב מאוד'. זה נכון, אבל קיבלתי הרבה עזרה. קראתי בספרים, חיפשתי בגוגל, שוחחתי עם חברים שהיו קשורים לשורשים האלה וכאמור נעזרתי בבעלי".
מה הוא חשב על התוצאה הסופית?
"בסופו של דבר, הוא היה גאה מאוד בספר."
כשהיית ילדה ובלעת ספרים בשקיקה תיארת לעצמך שיום אחד תהיי סופרת?
"רגע, אני לא רואה את עצמי כסופרת, אני פשוט כותבת. הרגשתי מחויבות לספר את הסיפור הזה כי לא סיפרו אותו מספיק. כשחיפשתי מידע על יהודי בוקובינה גיליתי שהרבה פחות נכתב עליהם בהשוואה ליהודי פולין ורוסיה. זה היה עוד דחף לכתיבה – לתת קול לאלה שההיסטוריה כמעט שכחה."
היסטוריה שמדברת גם להווה
בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה חוותה אילנה טלטלה קשה שהשפיעה על המשך כתיבת הספר. "זה זרק אותי חזרה להיסטוריה, לכל מה שמשפחותינו עברו – היותנו נרדפים שוב ושוב, הצורך להילחם על הבית שלנו. הרגשתי כאב אדיר והיה לי קשה לכתוב, אבל דווקא אז הבנתי עד כמה חשוב לספר את הסיפורים האלה כדי שנבין מניין באנו ולאן אנחנו הולכים."
למרות הקשיים היא השלימה את הכתיבה והספר יצא לאור והוא מקבל ביקורות חמות.
עצים פרומים הוא ספרה השלישי של ד"ר אילנה מאור. קדמו לו נתיבים בסערה – רומן היסטורי שתרגומו לאנגלית זכה לחמישה כוכבים באמזון ארה"ב ובביקורות מעולות בארץ. הרומן מתאר את הסיפורים האישיים והאהבות הגדולות של ארבעה דורות של שתי משפחות מרכזיות ששזורים בהתרחשויות ההיסטוריות הגדולות של המאה, ברובן מזוויות פחות מוכרות. האירועים רודפים זה את זה בשווייץ, בפולין, באיטליה, בצרפת ובברית המועצות. חיבור מעולמות שונים מפגיש בין אנשי מדע ורפואה, עולם הכספים, הדיפלומטיה ואנשי האמנות והבוהמה כשמנגד צאצאיהם של שושלת רבנים ידועה. הגיבורות, שאפתניות כל אחת בדרכה וקשורות באהבות גדולות שעוברות תהפוכות ענק הן מסיבות אישיות והן מהנסיבות הסוערות. הדמויות חלקן בהשראת בני אדם אמיתיים, מוצאות נתיבים לא שגרתיים שמובילים אותן כנגד כל הסיכויים לחיים של הגשמה. ספרה הראשון פכים קטנים של אהבה הוא ספר שירים שזכה לביקורות מצוינות.
להתמודד עם הבלתי אפשרי
"אני מזמינה את הקוראים של הכתבה הזאת לקרוא את הספר ולצלול אל תוך עולמה של משפחה שהתמודדה עם הבלתי אפשרי ואולי יהיה זה תמריץ להתמודד עם מה שאנחנו עוברים בתקופה המאתגרת הזאת".
מה הלאה? יהיה ספר נוסף?
"אני ממשיכה בחיים המעניינים שלי, ממשיכה בפעילותי המוסיקלית שתמיד משמחת אותי. אני ממשיכה לנגן בפסנתר, שרה באנסמבל קולי ולפעמים אני כותבת שירים להופעות שלנו. יש לי גם חמישה נכדים מקסימים אז לא משעמם לי בחיים. אם יהיה עוד ספר? סביר להניח שכן. צריך רק למצוא נושא. כל היתר נעשה מעצמו".
הרומן "עצים פרומים" זמין בחנויות הספרים המקוונות.