דניאלה וכסלר היא אומנית יצירתית. בגרסה חדשה של רֶדִי מֶייד, היא משתמשת בטכנולוגיה כצורת אמנות גולמית. במקבץ עבודות בטכניקה מעורבת, שהוענקו במתנה למכללת עזריאלי להנדסה ירושלים, קלידים עם גולות, תקליטי ויניל עם מדבקות ומקשי מחשב משובצים בבטון, מתעוררים לחיים בקומפוזיציות שנראות מונפשות. בין אם כדמויות אוחזות ידיים, כצמחייה או כפסיפס אבן שניתן למצוא בטבע, הצבעים והתנועה שלהן מסתירים את שורשיהם בטכנולוגיה.
דניאלה וכסלר (לבית רסין) עבדה בפרקליטות וכשופטת בירושלים. היא עלתה לישראל בשנת 1952 עם הוריה ואחותה מצרפת. הוריה היו מעורבים בפעילות ציונית כל חייהם. אביה הוזמן לישראל על ידי הממשלה כדי להקים את חברת הנפט הלאומית "דלק". בעלה המנוח של דניאלה, עוזי וכסלר (2017-1938), היה בונה ירושלים וייסד את המכללה האקדמית להנדסה עזריאלי ירושלים. בתחילה הציגה את עבודותיה בגלריות כמו "גלריית אנגל" בירושלים וחזרה להציג רק מאוחר יותר, לאחר סיום כהונתה במערכת המשפט. מאז הוצגו עבודותיה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל. וכסלר היא סופרת שספריה כוללים: "למה לזרוק?" (2015), "החיים שלי מתחת לעץ" (2021) ו"מה אומרים המספרים" (2024).
דניאלה וכסלר מספרת: "אני אמנית רב תחומית, כותבת, מצלמת, לפעמים מפסלת והרבה עסוקה בכתיבה. באתי לארץ כילדה מפריז ואני מרגישה תשלובת של תרבויות כי הסבים שלי היו מרוסיה. תמיד ציירתי אבל שנים רבות עסקתי במשפטים".
שתיים מהסדרות הקודמות שלה באקריליק על בד: "מאחת לעשר" (2021-2022) ו"מה אומרים לנו הצבעים?" (2023-2024), מזכירים לנו את קבוצת האומנים האירופית האוונגרדית CoBrA שפעלה בשנים 1948-1951 וחיפשה אלטרנטיבה לאמנות המופשטת באלתור וצבעוניות של ילדים ותרבויות פרימיטיביות.
ברטרוספקטיבה הנוכחית שלה, שתיפתח בתיאטרון ירושלים, מופיעות העבודות ההיסטוריות ברפרודוקציה, מעוטרות בשוליים דקורטיביים מצוירים ובדימויים חדשים נוספים.
בהתייחסות מוסווית למאמרו המכונן של מבקר התרבות ולטר בנימין "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" (1935), התוספות החדשות של וכסלר הופכות את הרפרודוקציה ליצירת אמנות חדשה. השימוש בניכוס זה הוא עבור דניאלה סוג נוסף של רדי-מייד. צבעוניות הרקע מדגישה את העבודות של העבר מבלי להכריע אותן. כמו בעיטורי השוליים של כתבי יד מאוירים מימי הביניים, האיורים מסביב פתוחים לאלתור חופשי ומספרים סיפור חדש לצד היצירות מהעבר. המוטיב המרכזי של הסדרה, הציפור, מגלם את החופש עבור האומנית, לצד חרדה קיומית.
מהי הטכניקה שלך?
"הטכניקה שלי היא טכניקה מעורבת. אני מציירת בצבעי אקריליק ומשתמשת גם בשבלונות ובכלים בעיקר כלי מטבח כדי ליצור צורות קבועות אבל בעלות צבעים שונים ושפה מיוחדת".
באיזה אופן הטכניקה משרתת אותך, האם היא רק כלי או שהיא חלק מהאמירה?
"השפה הזו משרתת אותי לספר סיפור של התמונה וגם ליצור שכבות שונות של צבע ואינסופיות של גוונים. הצבע הוא השפה המרכזית שלי אבל גם לכל ציור יש סיפור משלו לעיתים קרובות סיפור כתוב. הכוונה היא שחלק מהתמונות הביאו אותי להוציא ספרים בעקבותיהם".
מה הביא אותך לבחור בנושא שבו את עוסקת?
"אני גם חיה בצבעים וגם מספרת סיפורים אז זה הולך טוב ביחד ואני רוצה להביא ענין ושמחה לרואים ולקוראים ".
מהו סגנון היצירה שלך?
"הסגנון שלי הוא גם פופ ארט וגם כולל סגנונות אחרים. יש לי עבודות ריאליסטיות, עבודות מחזור רישומים ועוד. האוצרת בתיאטרון הגדירה את האחרונות כסגנון CoBrA".
מהי האמנות, והעיסוק באמנות ויצירה בשבילך?
"האמנות והיצירה בשבילי וגם הכתיבה הם היום העיסוק העיקרי בחיי וחשוב לי להצליח ולבטא את כל מחשבותי, חלומותי, וזכרונותי".
האם לדעתך אפשר להשפיע דרך אמנות
"אני לפחות ברמה האישית מנסה באמנות שלי להביא קצת שימחה ורווחה למי שסובב אותי. אני ממש מקווה שתאהבו את התערוכה החדשה שמשלבת בשבילי חלקים שונים מהם אני עשויה".
נעילת התערוכה : 30.6.2025
שעות ביקור בתערוכה:
ימים א'-ה 16:00-21:00
יום שישי : 10:00-14:00
מוצ"ש עד 21:30
הכניסה לתערוכה חופשית.