הצבעים שצובעים את חיינו

אסופת שירים על הצבעים שנוגעים לנו בלב, צבעים שמרוממים את רוחנו ומשיטים אותנו בזרם של מחשבות, צבעים שמזכירים לנו חלק מחיינו, צבעים שאנו אוהבים וכאלה שלא, עולם שלם של צבעים שזור בין השירים שבחרנו למענכם

צבאים בצ'אפל היל / רוני סומק

לְירון שמר

ִ

צְבָאִים מִסְתּוֹבְבִים כָּאן בְּחַצְרוֹת בָּתִּים

לְהוֹכִיחַ, שֶׁהֵם לֹא רַק צִיּוּרִים

מִסִּפְרֵי יְלָדִים.

כַּמָּה יָפֶה שֶׁמִּכְחוֹלֵי הַפַּסְטֵל שֶׁבְּעֵינַי

יְכוֹלִים לִצְבֹּעַ אוֹתָם

בְּכָל צֶבַע שֶׁאֶבְחַר.

רוני סומק: "משחק המילים בין 'צבאים' ל'צבעים' מצוי בשיר הזה. הצבאים נשארים צבאים והצבעים משתנים".

עִרְבּוּב צְבָעִים / צְבִיָּה גּוֹלָן

אֶקַּח אָדוֹם וְיָרוֹק

וְאֱצוֹר מֵהֶם צָהוֹב

לִצְבֹּעַ בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

לַחֲזֹר לֶאֱהֹב.

אֲנַסֶּה שׁוּב וָשׁוּב

עַד שֶׁיֵּצֵא צֶבַע שֶׁל אוֹר

עִם גְּוָנִים שֶׁל זְרִיחָה

עִם הַיְּכֹלֶת לִזְכֹּר.

צביה גולן: "בימים קשים אלו, אפילו אור השמש איבד מהזוהר שלו. מייחלת לימים בהם השמש תשוב לזרוח, ואורה יהיה נפלא".

גְּוָנִים שֶׁל צְבָעִים / עמית דרבקין חן

זָרַחְתָּ אֶל חַיַּי כְּמוֹ שֶּׁמֶשׁ,

כְּמוֹ קֶשֶׁת בֶּעָנָן הַנִּשְׁקֶפֶת עַל גַּלֵּי הַיָּם

שֶׁהָפְכָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם.

כְּמַרְאֶה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בֶּעָנָן בְּיוֹם גֶּשֶׁם

אַתָּה צוֹבֵעַ אֶת חַיַּי מִשַּׁחַר הָאֱנוֹשׁוּת

וְיוֹצֵר מַעֲרֶכֶת יְחָסִים גְּדוּשֵׁי הִתְרַחֲשׁוּיוֹת.

לְעִתִּים אֲנִי מְלֵאַת עוֹצְמָה כְּצֶבַע אֲדַמְדַּם

כִּי עַזָּה אַהֲבָתְךָ כְּאָדָם.

לְעִתִּים אֲנִי כְּתֻמָּה וּמְלֵאַת הִתְלַהֲבוּת,

כִּי כְּמוֹ סֶלַע אַתָּה חוֹצֵב אֶת הַדֶּרֶךְ לִיצִירָתִיּוּת.

וְיֵשׁ יָמִים שֶׁל שְׁתִיקָה,

אַתָּה מַבִּיט בִּי כְּמוֹ קֶשֶׁת דְּרוּכָה

מִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.

יוֹשֵׁב לְךָ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק

כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, בּוֹחֵר לְהִתְרַחֵק.

וְאָז אַתָּה נִזְכָּר,

וְשׁוֹבֵר רִשְׁפֵי־ קָשֶׁת

גּוֹנֵז כֹּל חֶרֶב

שָׂם קֶשֶׁת נְחוּשָׁה בִּזְרוֹעוֹתַי

כִּי הִבְטַחְתָּ לִי בְּרִית שָׁלוֹם

עַד עוֹלָם.

עמית דרבקין חן: "איזה צבע יש לזוגיות ולאהבה? אני חושבת שהיא מורכבת מאינספור גוונים שמאירים את חיינו. לעיתים היא אדומה ומלאת עוצמה, לעיתים היא כתומה ומלאת התלהבות ובהמון מקרים היא מייצגת התחייבות וברית עולם בין בני הזוג כמו הקשת בענן".

פאזל צבעוני / אורנה שפי

ריבוע לבן

מלבן כחול

משולש ירוק

משושה אדום

כל צורה וצבע

משלימים לתמונה

שבמבט על כולם יחד

נראית מדהימה.

כל יום בחיינו

נצבע בצבע אחר

יום ועוד יום

חולף ועובר

צבע לצבע מתחבר

וסיפור חיינו מתבהר

כל יום בחיינו הוא חלק מתמונה

שנשתדל בכל לב

שתהיה מדהימה.

אורנה שפי: "לכל צבע יש השפעה ומשמעות סביבתית וכך גם לכל יום בחיים שלנו יש השפעה על העתיד שלנו, אנו שואפים לחיים צבעוניים וטובים. שנזכה".

כחול אשר על שפת הים  / ד"ר נורית יעקבס צדרבוים

כָּחֹל –  אָמַר הַמִּכְחוֹל שֶׁטָּבַל עַצְמוֹ לָדַעַת

כָּחֹל –  אָמַר לַיַּד הַנּוֹגַעַת בְּאֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת.

מִכְחוֹלִים סְמוּרֵי שֵׂעָר רָטְטוּ בִּמְּחוֹל שֵׁדִים

לוֹבְשִׁים מִקְצָב עַל מַצָּע לָבָן פּוֹשְׁטִים גָּוָן

כָּחֹל – זֶה רֹאשׁ טוֹב אָמַר בֵּין בַּדִּים רְטֻבִּים

כָּחוֹל – אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם – שָׁנוּ לוֹ רַבָּנָן

כָּדִים מַלְּאוּ חוֹל עַד גְּדוֹת לִהְיוֹת כָּחֹל מִלְּבַר מִלְּגַו

אוֹת אַחַר אוֹת כַּד וָחֹמֶר סִימָן נֶחְשַׁב טוֹב לַבָּאוֹת

גַּלִּים גוֹאִים הוֹלְכִים בַּיָּמִים, צוֹבְעִים לַחוֹל בְּלֵילוֹת

הוֹדְפִים אַדְוָה קוֹצֶפֶת לַחֲזֹר אֶל כְּחֹל מְצוּלוֹת

לִרְאוֹת קוֹל יָם וְלִדְלוֹת מֵעֹמֶק תְּנוּעַת – תָּם

כַּחוֹל –  אָמַר הַמִּכְחוֹל שֶׁטָּבַל עַצְמוֹ לָדַעַת – וְלֹא יָסַף

רָכַב עַל גַּל שֶׁשָׁטַף נֶעֱלַם הוֹתִיר קַו וּפַס

שֶׁל חוֹל בִּשְׂפַת הַיָּם –  סִמַּן קָרוֹב סִימָן לְרֹב.

ד"ר נורית יעקבס צדרבוים: "השיר נכתב בהדהוד ליצירה (מיצב) שיצרתי על שפת הים בו הנחתי כדי חרס כחולים מלאים בחול הים (בשנת 1994). המילה כחול בתרתי משמע – חול הים, והצבע הכחול. השיר פורסם בספרי 'שאון של חול מתקתק בשקט'".

הַחַיִּים עַל פִּי אַגְפָא / דן בלומברג

וְעֵינַי

כְּמוֹ שְׁנֵי אֲרֻבּוֹת הַמַּקְרֵן

פּוֹלְטוֹת עָשָׁן צְמִיגִי

שֶׁחוֹרֵק כְּמוֹ גַּלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם

אֲנִי מְסוֹבֵב בְּחַדּוּת אֶת הֶגֶה הַמַּצְלֵמָה

מֵרִים אֶת בַּלַּם הַצֶּבַע

אַךְ נִזְרַק לְשׁוּלֵי הָאֵפֶר

צוֹפִים יְקָרִים אָנוּ מִתְנַצְּלִים אֲבָל הַסְּצֵנָה הָאַחֲרוֹנָה נָפְלָה בָּעֲרִיכָה,

שְׂפָתַיִם מָצְצוּ סִיגַרְיָה וְהֵנִיחוּ אוֹתוֹ

בְּתַחְתִּית הָעֲדָשָׁה

דן בלומברג:  "יש רגעים בחיים ש"עדשת" העין היא כמו מאפרה וכל מה ששאפנו אליו נותר רק כאפר בתחתית שלה".

לִרְאוֹת / ד"ר אילנה מאור

פִּתְאוֹם שׁוּב רָאִיתִי.

סִיב דַּקִּיק בְּעָלֶה יָרֹק,

צֶבַע מְדֻיָּק בַּעֲלֵה כּוֹתֶרֶת,

מְשִׁיכַת מִכְחוֹל דַּקָּה בִּתְמוּנָה,

עוֹד תָּו שֶׁל שִׁיר שֶׁנֶּעֱלַם מֵעֵינַי.

לִרְאוֹת וּלְהַכִּיר,

לִרְאוֹת וְלֶאֱהֹב,

לִרְאוֹת צְבָעִים וּמַרְאוֹת,

לְמַלֵּא בָּהֶם אֶת נַפְשִׁי.

לְהָפִיג עִצְּבוֹנִי.

לִרְאוֹת אוֹתִיּוֹת,

לְהִתְמַלֵּא שִׁירִים, סִפּוּרִים,

לִרְאוֹת אֲנָשִׁים יָפִים.

לִרְאוֹת.

ד"ר אילנה מאור: "את השיר הזה כתבתי אחרי ניתוח קטרקט שעברתי, ופתאום נראה הכול כל כך ברור וצבעוני".

תַּרְשִׁים זְרִימָה שֶׁל גֵּאוֹגְרַפְיָה אֱנוֹשִׁית / נֶטַע לִיאוֹר שַׁפִּירָא

צְפוֹנִית לְקַו הַגַּבּוֹת שֶׁל מִקְלְטֵי הַסֶּלַע

מְקֻבָּצוֹת כָּל נְקֻדּוֹת הַבֵּינָדִי שֶׁאֵי פַּעַם

סֻמְּנוּ עַל מֵצַח נָשִׁים בּוּדְהִיסְטִיּוֹת

מְאֻמָּנוֹת מְדֻיָּקוֹת וּמְתֹאָמוֹת בְּתַרְגִּילֵי סֵדֶר

כְּמוֹ דַּגְלָנִים בְּצַעֲדַת טֶקֶס הַדְלָקַת הַמַּשּׂוּאוֹת

בְּאַקְווֹת בִּטְנָן לְכוּדִים דְּגֵי חֹפֶשׁ

וּמֵעַל לְאֵזוֹר רְווּי מֶלַח יֵשׁ גַּם מַיִם מְתוּקִים

מֵעֵינֵי נַקְבּוּבִיּוֹת הַבַּזֶּלֶת שֶׁעַל עוֹרָן

מַאֲפִירִים קַוֵּי אֹפֶק רְחוֹקִים

אֲבָל כָּאן,

כָּאן הַלַּבָּה חוֹרֶצֶת אֶת גּוֹרָלוֹת

נטע ליאור שפירא: "לאחרונה גיליתי שלפעמים בכוחן של מילים לצבוע את הדף. במקום אדום תהיה זו נקודת טיקה, במקום כחול ולבן יהיה זה דגל, במקום שחור תהיה זו בזלת ובמקום כתום של אש תהיה זו הלבה".

בכל מבט חטוף / שרית לנדאו

כָּל הַצְּבָעִים שֶׁהָיוּ מִתְקַזְּזִים

לְצֶבַע אֲדָמָה מִתְפּוֹרֶרֶת (מְדַמֶּמֶת)

וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁיָּסִירוּ מַבָּטָם

אֲבָל גַּם סוֹפָם לִדְרֹךְ

בְּקַרְקַע לֹא קַרְקַע

אֱלוֹהִים אַדִּירִים

זֶה לֹא הַזְּמַן

לְהַסְתִּיר פָּנִים

שרית לנדאו: "זה לא הזמן להסתיר פנים. לו יהי, ובעת שאדמתנו בוערת, תרווה אדמה יציבה, ומים עמוקים יזרמו בנינו- כמו מבול של חמלה".

כומתה אדומה /  יעל רן

בְּבִנְיָן מַאֲפִיר,

בְּקוֹמָה גְּבוֹהָה,

גָּרָה מִשְׁפָּחָה דֵּי רְגִילָה.

עִם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים מִינוּס אֶחָד,

שֶׁנָּפַל לִפְנֵי שָׁנִים אֲרֻכּוֹת בַּקְּרָב.

לְכָל יֶלֶד חֶדֶר וְגַם לַהוֹרִים,

פִּנַּת סָלוֹן רְחָבָה עֲרוּכָה לִמְבַקְּרִים.

וְרַק חֶדֶר אֶחָד קָפוּא עַל שְׁמָרָיו,

מֵהַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁעָלָה עַל מַדָיו.

שָׁם תִּמְצְאוּ כֻּמְתָּה אֲדֻמָּה,

עִם קִפְלֵי גַּעְגּוּעַ לְרֹאשׁוֹ הַזָּהוֹב.

וּתְמוּנוֹת עַל שֻׁלְחָן

כְּפִרְקֵי חַיָּיו,

שֶׁפָּסַק בְּאַחַת אֱלֹקִים לִכְתֹּב.

וְהוֹרָיו הַשְּׁקֵטִים בַּלֵּילוֹת מֻרְגָּלִים

לָקוּם מִדְּפִיקוֹת הַסִּיּוּט שֶׁקָּרָה.

וְאֶחָיו הַיְּתוֹמִים מֵאָז לְמוּדִים

בְּרֵיחוֹת גַּעְגּוּעַ שֶׁאֵינֶנּוּ נִרְגַּע.

וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתָּם הֶחָדָשׁ הוּא הַשְׁכוֹל,

שֶׁנּוֹסָף כָּךְ לְפֶתַע לְלֹא בְּחִירָה,

בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט בּוֹלֵט הוּא לַכֹּל,

כְּדּוּמִיַּית הָרַעַשׁ בַּיּוֹם הַזְּכִירָה.

וְהָיָה וְתָבוֹאוּ אוֹתָם לְבַקֵּר

בְּבִנְיָין מַאֲפִיר בַּקּוֹמָה הַגְּבוֹהָה,

אַל תּוֹסִיפוּ לִשְׁאֹל

הוֹרִים וִילָדִים

חֲדָרִים חֲדָרִים

מִשְׁפָּחָה רְגִילָה.

רַק זִכְרוּ אֶת הַשֶּׁלֶט וְאֶת הַכִּיתוּב,

וּפִתְחוּ יְדֵיכֶם לְחִבּוּק שֶׁל קִרְבָה.

וְזִכְרוּ זֶה הַחֶדֶר מִסְגָּרוֹת וּתְמוּנוֹת

וְכֻמְתָּה מֵחַכָּה. כֻּמְתָּה אֲדֻמָּה.

יעל רן: "לא בכדי במילה אדום טמונות גם המילים: אדם ודם. בכל אלו נוגע שיר זה שתואם את מציאות חיינו במדינה שהמלחמות בה הן פסקול מתמשך".

ריפוי של אור בצבעים / נעמה עציץ

היא בקשה ממני ריפוי

ואני עצמתי עיניים

בראשי היא עמדה מחייכת

ואני כיוונתי ידיים

קודם כל אל הצ'קרה האדומה

סביבה התאספו ישויות

ואז לכתומה ולצהובה

ראיתי קרני אור אינסופיות

הקרניים עברו דרכה

בשלל צבעים יפיפיים

בצ'קרה הירוקה

הצטרפו עוד הרבה מדריכים

וכולנו יחדיו שלחנו

ריפוי של אור בצבעים

מילים טובות לה לחשנו

"מחכים לך חיים נפלאים"

היא זרחה כעת כל כולה

מכף רגל ועד קודקוד

ממנה יצאה הילה

ואני אז שאלתי, "עוד?"

"תודה לך, אני בטוב"

היא ענתה לי בביטחון

"כעת התחילי לכתוב,

ואז שלחי לי מסרון"

פקחתי עיניים מיד

והמילים יצאו מעצמן

ידי כאילו זזה לבד

לא הייתה לי תחושה של זמן

את המסר אליה שלחתי

כשבראשי עוד ראיתי צבעים

נשמתי עמוקות וחייכתי

תודה על כאלה רגעים

נעמה עציץ: "השיר הוא תיאור של טיפול בצ'קרות מרחוק. אחרי שאני מטפלת מרחוק, אני כותבת מסר שעולה לי ואז שולחת למטופל. זוהי זכות גדולה בשבילי. "

סִפּוּרֵי-בַּד / יָעֵל דְּבוֹרָה בַּת-נוֹי

תְּשׁוּקַת-צֶבַע

מְעַצֶּבֶת רְחוֹבוֹתַי

נִגְלִים, נִסְתָּרִים.

שִׁגְרָה מְטַשְׁטֶשֶׁת

מַרְתְּפֵי-לְבוּשׁ.

נוֹטֶלֶת צֶבַע כָּתֹם

נְטוּל אֵגוֹ,

צוֹבֵעַ הֶמְיַת-גַּלַּי הַנִּסְעֶרֶת.

צֶבַע מִתְפַּשֵּׁט.

פּוֹשֵׁט לֵב.

לוֹקַחַת מִכְחוֹל מְשֻׁגָּע עַל קוֹל הָרֹאשׁ.

טוֹבֶלֶת בְּטוּרְקִיז,

מְעַרְבֶּבֶת כְּחֻלִּים,

מְעַרְבֶּלֶת,

מְעַרְסֶלֶת גְּוָנִים,

הִתְפָּרְצוּת מְטַפְטֶפֶת.

מַפְסֶלֶת אַקְרִיל עִם דְּיוֹ.

בַּד מְעֻרְטָל.

יעל דּבורה בת-נוי: "צבעונית מאוד מאפיינת אותי. את האישיות שלי. את חיי. את ביתי. את אהבתי העמוקה והחיבור שלי לצבע. "צבע זה אני".