שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב..

אסופת שירים המתארת את שינויי מזג האוויר, בחוץ ובפנים, על תהפוכותיו ונפלאותיו, על נגיעתו בלב ובנשמה ועל השפעתו ותרומתו לכל אחד מאיתנו

עכשיו שיני הזאבים בבטן האילה / רוני סומק

                                                         לאמיר גלבע

עַכְשָׁו שִׁנֵּי הַזְּאֵבִים בְּבֶטֶן הָאַיָּלָה

כִּתְמֵי דָּם הִתְקָרְשׁוּ בְּצַוָּארָהּ

רֵיחַ הַיַּעַר בְּכַפּוֹת רַגְלֶיהָ

וּשְׂפָתֶיהָ כְּבֵדוֹת מִלְּסַפֵּר אֶת הַמַּסָּע כְּמוֹ

הָרֶגַע שֶׁשָּׁלַחְתָּ אוֹתָהּ שֶׁהַקְּמָטִים

צָבְאוּ כִּזְאֵבִים עַל פָּנֶיךָ

עֵינֶיךָ הִסְתַּתְּרוּ בְּחֹרֵיהֶן כְּבִמְאוּרָה וּבַחוּץ

הָיָה חַם וְקַר

קַר וְחַם,

מֶזֶג אֲוִיר שֶׁל טָעוּת

וְהַזְּאֵבִים שָׁתוּ ווֹדְקָה לִכְבוֹדְךָ בַּחֲגִיגוֹת הָאֹנֶס שֶׁבְּלֵילוֹת גּוּפָהּ.

רוני סומק: "כולם מדברים על מזג האוויר אבל אף אחד לא עושה שום דבר לשנות אותו". המשפט הזה מיוחס לאוסקר ווילד ובשיר שלי אני מדבר על מזג אוויר של טעות".

מִלִּים תְּלוּיוֹת / צְבִיָּה גּוֹלָן

כִּבַּסְתִּי אֶת כָּל הַמִּלִּים

הַבֹּקֶר,לִקְרַאת הַסְּתָו

אָסַפְתִּי גַּם אֶת כָּל הַכְּאֵב

שֶׁהוֹתִיר הַקַּיִץ אַחֲרָיו

תָּלִיתִי לְיִבּוּשׁ עַל הַחֶבֶל

אוּלַי זוֹ הִזְדַּמְּנוּת

לִזְרֹק כַּמָּה לַזֶּבֶל

בִּתְנוּעָה לֹא מֻרְגֶּשֶׁת, בַּעֲדִינוּת

לְהַשְׁאִיר רַק מִלִּים טוֹבוֹת

סְתָו שֶׁל מִלִּים לְבָנוֹת

בְּלִי חוֹר בַּנְּשָׁמָה

הַקְּרוּעָה, הַפְּגוּמָה.

צביה גולן: "מאז שפרצה המלחמה הקשה הזו, בוקעות ממני מילים קשות, כואבות, פוצעות. אני מייחלת ליום שבו תחזורנה המילים הטובות".

סְעָרָה / עמית דרבקין חן

אֳנִיָּה שָׁטָה בְּלֵב סְעָרָה

יֵשׁ לָהּ שֵׁם

קוֹרְאִים לָהּ גַּל

וְעָלֶיהָ סִירָה וְגַלְגַּל.

נוֹסְעֶיהָ בּוֹרְחִים מֵהֲמֻלַּת הַחַיִּים וְהַכְּאֵב

אֶל אֶרֶץ פַנְטַזְיוֹת וּמִשְׁאֲלוֹת הַלֵּב.

רוּחַ תַּקִּיפָה נוֹשֶׁבֶת

מוֹבִילָה אוֹתְךָ לְעוֹלָם אַחֵר

שֶׁאֵין בּוֹ נִשְׁכָּחוֹת עָבָר

וְהָרֶגֶשׁ קוֹפֵא מִקֹּר

הַמַּחֲשָׁבוֹת חֲסוּמוֹת

נִרְדָּמוֹת לִימָמוֹת אֲרֻכּוֹת.

סְפִינַת הַגַּעְגּוּעִים

עוֹגֶנֶת בְּחוֹף מִבְטָחִים

שֶׁל אֶרֶץ נָכְרִיָּה

הִיא לֹא תָּשׁוּב בַּחֲזָרָה

הַנּוֹסֵעַ שֶׁעָלֶיהָ בּוֹרֵחַ מֵאַהֲבָה

כְּמוֹ מֵאֵשׁ לֶהָבָה.

אַתָּה מַבִּיט בַּשָּׁמַיִם

זוֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת עָבָר

הָרֶגֶשׁ לֹא קוֹפֵא מִקֹּר

הַמַּחֲשָׁבוֹת לֹא נֶחְסָמוֹת

הֵן זוֹכְרוֹת

כָּל מִלַּת אַהֲבָה.

עמית דרבקין חן: "כמה פעמים אנו בוחרים לברוח ממציאות חיינו? הבריחה מתרחשת כאשר יש לנו בעיה שאיננו רוצים להתמודד עמה ולכן איננו בורחים מהשגרה ומהמציאות. לעיתים, זה קורה גם בתנאי מזג אוויר קשים כאשר אנו בוחרים לברוח מאהבה נכזבת. פעמים רבות,  הבריחה גורמת למציאות לטפוח על פנינו כי גם אם נגיע לקצה העולם, המחשבה תזכור כל מילת אהבה".

הַפָקוּלְטָה לְמַדְּעֵי הַקַּרְפִּיּוֹן / נֶטַע לִיאוֹר שַׁפִּירָא

בְּ"טוֹטוֹ קָדוֹשׁ", מְקוֹם מִפְגָּשׁ קָבוּעַ שֶׁל דַּיָּגִים

מַמְלִיצִים לִבְדֹּק אֶת מַצַּב הָרוּחַ

רוּחַ מַעֲרָבִית מַשְׁפִּיעָה לְרָעָה עַל סִכּוּיֵי הַהִלָּכְדוּת

שִׁנּוּי לַחַץ אַטְמוֹסְפֵרִי גּוֹרֵם לְהִתְחַפְּרוּת בַּקַּרְקָעִית

כְּמוֹ שֶׁקַּיִץ מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל חֹרֶף

וְקוֹרֵא לְעַצְמוֹ

סְתָו

יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין חַכֵּה שֶׁמֻּטֶּלֶת מִין הַחוֹף

לְזוֹ הַמֻּטֶּלֶת מְסִירָה בְּלֵב יָם

שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת לִזְרֹק פִּתְיוֹנוֹת לְתוֹךְ מַיִם

אַרְבָּעָה סוּגִים שֶׁל חוּטִים

שֶׁבַע שִׁיטוֹת לִתְפֹּס דָּג

אֲבָל רַק אַחַת

לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ

נטע ליאור שפירא: "כל מהדורת חדשות מסתיימת בתחזית מזג האוויר, כיוון הרוח ומהירותה, גובה הגלים ומסוכנותם. אבל איך מרגיש קרפיון כשהוא נתקל בשינוי פתאומי של זרם תת ימי? אולי בדיוק כמו סתיו כשהוא נקלע לוויכוח בין קיץ לבין חורף…".

טִבְעָהּ שֶׁל מִלָּה / דן בלומברג

וְלָךְ, לָךְ

רַק נוֹתָר לוֹמַר לִי מִילָה…

הָאָבִיב הִתְגַּעְגֵּעַ לַסְּתָיו

לָכֵן מָשַׁךְ בִּשְׂעָרוֹת רַעֲמַת הַבְּרָקִים מִתּוֹךְ אַרְגַּז חוֹל הַחֲשֵׁיכָה

הַחֹרֶף חָלַם בְּהָקִיץ

הִתְעוֹרֵר מְיֻזָּע עַל גִּבְעוֹל עָנָן תִּלְתָּן וְהֵסִיר מִתְּשׁוּקָתוֹ כָּל טִפַּת אַחְרָיוּת

הָקִיץ  נִמְנֵם בֵּין כַּנְפֵי נַחְלִיאֵלִי

שָׁם מָקוֹר רוּחַ קָרִיר סִדֵּר נוֹצוֹת וְהֵפִיחַ מֵהֶם הֶבְלֵי שָׁרָב שֶׁנִּתְּזוּ מְרַסֵּס עֲוֹנֹת הַתַּפּוּזִים

הַסְּתָיו כְּבָר הִתְאַהֵב בָּאָבִיב

לָכֵן לַחַשׁ לְשֶׁלֶּכֶת לְהָנִיחַ צֵל זֵר עָלִים שֶׁלִּטְּפָה מִתַּחַת לִגְדוֹת הַאֵקָלִיפּטוּס

שָׁם תָּמִיד צוֹמֵחַ שֵׁדוֹן הַשָּׂדֶה שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ אֶת צְחוֹקָהּ

דן בלומברג: "לפעמים עונות השנה מאבדות "מילים" מרוב אהבה".

זָרָה בְּאֶרֶץ יַלְדוּתִי / ד"ר אילנה מאור

נָסַעְתִּי אֶל אֶרֶץ הַשְּׁפֵלָה,

רוּחוֹת רָעוֹת נוֹשְׁבוֹת בָּהּ תָּמִיד,

רוּחוֹת מִן הָאוֹקְיָנוֹס הַקַּר.

הֵן אוֹהֲבוֹת אֶת עַצְמָן

וּבָזוֹת לָנוּ

וְלַחֲמִימוּת הַבָּאָה מִן הַיָּם.

הַשֶּׁמֶשׁ מִתְאַמֶּצֶת לְהַרְאוֹת פָּנֶיהָ,

אַךְ הָרוּחַ הָרָעָה מוֹבִילָה מִיָּד עָנָן.

אֶרֶץ הַשְּׁפֵלָה אוֹהֶבֶת אֲפֵלָה

וְאֶת פְּנֵי בָּנֶיהָ בְּהִירִים כַּלְּבָנָה.

וְלֹא הָיְתָה לִי נֶחָמָה

עַד חֲזַרְתִי

אֶל הַחוֹף לְיַד הַיָּם,

לָאֲדָמָה הַחֲמִימָה.

רוּחַ טוֹבָה

מְקַבֶּלֶת פָּנַי,

עֲטוּפָה כַּלְּבָנָה.

ד"ר אילנה מאור: "ביליתי את ילדותי המוקדמת בהולנד ואני גם נוסעת לעיתים קרובות לאירופה ו"סובלת" ממזג האוויר הקר. שיר זה הוא מטאפורה לשוני גם במזג בין האנשים במערב אירופה ובארץ".

אביך  / ד"ר נורית יעקבס צדרבוים

כְּשֶׁאָמְרוּ לִי אָבִיךְ,  לֹא תָּמִיד יָדַעְתִּי לְמִי הִתְכַּוְּנוּ

הַמּוֹלִיד הַמְּאַמֵּץ שֶׁהָלַךְ וּבָא וְהָלַךְ. אֲבָל כְּשֶׁהוֹדִיעוּ

בְּקוֹל מֵבִיךְ מֵעַל גָּלֵי אֶתֶּר –  הַיּוֹם הַמֶּזֶג הוּא אָבִיךְ

הֵבַנְתִּי. אָבִיךְ זֶה מִין מַצָּב מְעֻרְפָּל שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ

מָתַי חָל הֶבְדֵּל בֵּין אוֹר לַחֹשֶׁךְ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל

וְהָלַכְתִּי בְּרֹב חֵשֶׁק לִכְתֹּב עַל הַזְּמַן הַצָּהֹב.

ד"ר נורית יעקבס צדרבוים: "השיר משתמש במזג האוויר (האביך והמעורפל) כמטאפורה למצב רגשי, נפשי, חברתי ותרבותי בזמן אמת".

תורמוסים / שרית לנדאו

מַסּוֹקֵי קְרָב בַּאֲוִיר פָּתוּחַ

וְהֶדֶף מִלְחָמָה עוֹד

מִתְנַגֵּן בָּרוּחַ

כְּמוֹ עֲפִיפוֹן

כְּמוֹ חִזָּיוֹן

לֹא תָּמִיד הָאָבִיב פּוֹרֵחַ

לִפְעָמִים הוּא רַק

בּוֹכֶה

שרית לנדאו: "באביב האחרון, בשיאה של פריחה והתחדשות, הורגש כי גם מזג האויר מוחה איתנו".

* / יעל רן

הַחֹרֶף עִקֵּשׁ בְּהִשָּׁאֲרוּתוֹ

מוֹתִיר חוֹתָמוֹ בְּלֵילוֹת אָבִיב קָרִים

כְּאָדָם עַל עֶרֶשׂ דְּוַי

הַנֶּאֱבָק עַל הֶמְשֵׁכוֹ

אַךְ יוֹדֵעַ כִּי כָּל קְרָבוֹתָיו

יִשָּׂרְפוּ בַּעֲלוֹת הַזְּמַן.

יעל רן: "קיימת הקבלה מתמדת בין עונות הטבע לאורח חייו של האדם, ראשיתו ואחריתו, ביטוי לכך ניתן לראות בשיר".

חילופי עונות / אורנה שפי

עונה אחר עונה מתחלפת

ועוד תקופה חולפת

משאירה ניחוח קלוש באוויר

של התחלות חדשות

וסופים מתכלים.

כל תקופה משאירה זיכרונות

שיעלו חיוך או יעלו דמעות

יש זיכרונות שהן מתנה

להתכרבל איתם בימי הקרה

ויש זיכרונות שמהווים נחמה

להתרענן איתם בימי החמה.

ויש זיכרונות שמשאירים בעבר

כמו חורף קשה שהיה ונגמר.

בכל תקופה נוצרים זיכרונות חדשים

נקווה שכולם יהיו מאושרים.

אורנה שפי: "כל פעם שהעונות מתחלפות והשינוי מורגש באוויר תוקף אותי גל לא מוסבר של נוסטלגיה. לאו דווקא למשהו ברור וידוע אלא סתם כך, תחושת געגוע ועל כך נכתב השיר".

מְעֻנָּן חֶלְקִית / יָעֵל דְּבוֹרָה בַּת-נוֹי

סְעָרָה מְפַסֶּלֶת

הֶמְיַת-גַּלִּים

הַדְרַת-יָם מְקֻדֶּשֶׁת.

יוֹם זוֹעֵף

צָד רוּחוֹת גַּלְמוּדוֹת.

גֶּשֶׁם מִתְדַּרְדֵּר

עַל אֲבָנִים מִתְגַּלְגְּלוֹת

כָּחֹל מְזַעְזֵעַ בּוֹלֵעַ רְעָמִים.

וּבוֹלֵם.

שֶׁבֶר-עָנָן.

יעל דבורה בת-נוי: "הגלים הקשים שאנחנו חווים כל השנה מהדהדים בתוכנו בסערה. בהסתכלות רוחנית, תמיד יש גלים חיצוניים שמשתקפים אצלנו בפנימי. כעם, ובפרטי .מאחלת שכל הגלים יירגעו".

הגשם בפלרמו / ראובן שבת

הַגֶּשֶׁם בְּפָלֶרְמוֹ אַחֲרֵי הַבִּיקּוּר בְּמוּזֵיאוֹן הַבֻּובּוֹת

לֹא יַחֲזוֹר הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הִצַּתָּתָ סִיגַרְיָה מוּל

טִיפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַקְּטַנּוֹת שֶׁזָּלְגוּ לְאִיטָּם כְּמוֹ גְּמִיעַת דְּמָעוֹת

בִּסְתָו שֶׁל סוֹף סֶפְּטֶמְבֶּר

וְהָאִישׁ הַהוּא ,שֶׁנֶּחְפָּז לְהִיכָּנֵס לְמִשְׂרָדוֹ בִּמְבוֹאַת הַשַּׁעַר הָעַתִּיק, הַיָּפֶה שֶׁבּוֹ מָצָאתָ מִסְתּוֹר

וְהוּא מְמַלְמֵל בַּטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּיד שֶׁלּוֹ בְּאִיטַלְקִית רַעֲשָׁנִית

וְאַתָּה מִתְבּוֹנֵן בְּשֶׁקֶט אֶל אִיוְושַׁת הָעֵצִים, אֶל הַקַּטְנוֹעַ הַחוֹלֵף בִּמְהִירוּת בַּכְּבִישׁ, אֶל הָאִישָּׁה

שֶׁהַשִּׂמְלָה הַצְּמוּדָה לְגוּפָהּ נִרְטְבָה מְעַט וְחָשְׂפָה מְעַט אֶת בּוֹהַק יְרֵכָהּ

רֶגַע נִסְדַּק בְּקֶסֶם הַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּוֹ, שֶׁבֵּין הַשָּׁמַיִים הָאֲפוֹרִים תְּכוּלִים מִמַּעַל

לְבָבוּאָתְךָ

וְאַחַר כָּךְ , שֶׁהַגֶּשֶׁם נִפְסַק, אַתָּה חוֹזֵר לִשְׂדֵרַת הַנָּמָל וּמִשָּׁם לַמָּלוֹן

וְאוֹמֵר לְעַצְמְךָ

גֶּשֶׁם בְּפָלֶרְמוֹ.

גֶּשֶׁם יָרַד בְּפָלֶרְמוֹ.

ראובן שבת: "השיר נכתב לאחר ביקור בנמל פלרמו ובמוזיאון הבובות המרתק והמיוחד בעיר. נאלצתי להסתתר מפאת הגשם וזה הוליד שיר יפה בקרבי".