בתוך שנה אחרי המעבר לבית החדש, התגלתה אצל לאהלה, לא עלינו, "המחלה" – כפי שהיא קראה לה. תחילה היו כולם אופטימיים. "אל תדאגו אני אנצח אותה" הבטיחה לאהלה לבני המשפחה ולחברות. והיא אמנם ניצחה בסיבוב הראשון. וגם בשני – אבל עם פחות כוחות ופחות אופטימיות. זה היה השלב שבו הציעה לאהלה לקובי לעשות צוואה. קובי, שאהב כל כך את לאהלה, לא היה מוכן לשמוע על כך. "את הרי תחלימי", הוא אמר, "איזה צורך יש לנו בצוואה ?!" "אתה יודע מה, לא צריך אפילו ללכת לעו"ד", ניחמה אותו לאהלה, "שמעתי פעם הרצאה, שדי אפילו לכתוב צוואה בכתב יד, העיקר שנדאג זה לזו … אמנם הילדים שלנו מקסימים, אבל קראתי פעם איזה ספור מצמרר מהחיים על בני זוג שלא עשו צוואה, אז שלא נדע מצרות!". "תשכחי מזה! הכל יהיה בסדר", סגר קובי את הדיון, בהפוגה שבין הסיבוב השני לשלישי. אך כשהתחיל השלישי, הוא נכנע. ערב אחד, כשלאהלה נותרה ללא כוחות, היא הכתיבה לקובי נוסח צוואה "מהזכרון", וקובי כתב בכתב ידו: "אנחנו קובי ולאהלה, מורישים את כל רכושנו זה לזו"… "הוסף נא תאריך", הורתה לאהלה לקובי, "ושנינו צריכים לחתום". וכך היה.
בימי השבעה של לאהלה היה קובי המום מצער. רחלי חברתה הטובה של לאהלה, גרושה, נשארה מידי פעם, כדי לעזור. אחרי השבעה היא נשארה מידי פעם, כדי לנחם. בשלושים, היא כבר עברה לגור עם קובי בבית החדש (בדיוק נסתיימה לה תקופת השכירות של דירתה בר"ג…) עתה זה היה תורם של הילדים להיות המומים.
"מוכרחים ללכת לעו"ד להתייעץ", הציע הבן הבכור. "זה לא יעזור" אמרה הבת האמצעית, הרי אמא ואבא ערכו צוואה, שבה הם משאירים הכל אחד לשני"… "לא מספיק שהלכה לנו אמא", יבבה הבת הצעירה, "לפי העיניים המאוהבות שאבא תולה ברחלי, הלך לנו גם הבית …" מוכרחים להתיעץ עם עו"ד – קיבל הבכור החלטה מיידית.
"אתם בטוחים, שההורים לא הוסיפו בצוואה איזו הוראה המגנה עליכם?", שאל עוה"ד את השלישיה, "אנחנו בטוחים" השיבו הילדים "הנה הצוואה, כולה – שני משפטים…" "של מי כתב היד הזה ?!?" הרים עוה"ד גבה … "של אבא" – הייתה התשובה, כל הצוואה כתובה בכתב ידו של אבא?! ". "כן" השיבו הילדים, "אם כך, אתם מסודרים …" חייך עוה"ד, "בכל הנוגע לאמא – הצוואה איננה תקפה". "מה?! אבל שניהם חתמו" – תהו הילדים, נכון, השיב להם עוה"ד אבל צוואה תקפה צריכה להיות כתובה כולה ביד המצווה, ובנוסף לכך נושאת תאריך וחתימה בכתב ידו… טוב היה כמובן, אילו ההורים היו מתייעצים קודם עם עו"ד, אבל בנסיבות האלה, עדיף שזה המצב … !
מה צריך היה לעשות?
להכניס לצוואה הוראות השומרות על זכויות הילדים במקרה של פרק ב', וזאת לפחות לגבי חלק מנכסי העזבון של לאהלה.
ומה קרה?
לאחר שהילדים סיפרו לקובי על חוות הדעת של עוה"ד – קובי התעשת. מצד אחד – הוא חתם על הסכם יחסי ממון עם רחלי… (אצל עורך הדין שלה…), ומצד שני הוא חתם על הסכם חלוקת עזבון עם ילדיו (אצל עוה"ד שלהם!). אבל קובי "למד לקח", הוא שכר את שירותיו של עו"ד מטעמו… שקרא והעיר הערותיו לשני ההסכמים !
הכותבת היא עורכת דין, נוטריון ומגשרת
ליצירת קשר:
עו"ד מירה דרור שמי
טל' 03-7322272
נייד: 050-5512241