המשפטן פרופסור עמנואל גרוס (77), הוא אחת הדמויות המרשימות במגזר הציבורי. הוא מורה, חוקר בתחום המשפטים ופעיל זכויות אדם שמעורר שיח ועניין בכל התבטאות שלו. ספרו החדש "היכרות מאוחרת" (הוצאת ספרי ניב) הוא סיבה טובה להיפגש ולדבר על צדק, על מוסר ועל זכויות אדם בחברה שמאתגרת את הנושאים האלה חדשות לבקרים.
מזל טוב לרגל הוצאת הספר לאור – ספר לקוראים בקצרה על עלילת הספר.
"בספר כמה וכמה דברים: קודם כול חיפשתי לכתוב סיפור על דרמה אנושית – סיפור מהחיים שיש בו תובנות שאפשר ללמוד מהן. כך בניסיון לחפש סיפור מהחיים – דרמה שתשקף אירוע הגעתי לאירוע שהוא בהחלט מתרחש מפעם לפעם בקרבנו: רומן מחוץ לנישואים שיכול כמו במקרה של הסיפור בספר להוביל לתוצאה שאכן התרחשה – בת זוג נכנסה להיריון. ברוב המקרים בן הזוג יודע על ההיריון ושניהם מחליטים אם להמשיכו או לא. המיוחד במקרה הזה הוא שבת הזוג לאחר שגילתה שהיא בהיריון וכבר נפרדה מבן הזוג החליטה להשאיר את העובר ולא לספר לו כי היא חששה שאם תספר לו הוא ילחץ עליה להפיל, דבר שהיא בשום אופן לא רצתה. במחשבה שזה לא הוגן מצידה להפיל עליו את התוצאות החליטה ללדת את התינוקת לבד. הקשר ביניהם נותק וכל אחד בנה את חייו. הילדה נולדה לאם יחידנית וכעבור כשנה מצאה האם בן זוג חדש שאימץ את הבת כבתו. שנה לאחר מכן נולד להם בן משותף. הילדים גדלו יחד ואף אחד לא ידע שהם לא מאותו אב. הטוויסט בעלילה קורה כשהילדה – נורית בת ה-25 למדה משפטים ואחד המרצים שלה למשפט פלילי היה אביה הביולוגי בלי שידעה. האימא שהייתה חולה בסרטן סופני החליטה ליידע את האב לפני מותה ולתת לו להחליט אם לספר לבתו. באותו שלב בחר לא לספר לה, אך לאחר מותה כשמצפונו נוקף בו החליט כן לגלות לה".
הגילוי הדרמטי נחת על נורית כמו פטיש. נורית שהייתה סטודנטית צעירה הגישה למורה שלה מכתב. הוא שאל אותה בתמימות מי אימה, "אריאלה וקס", השיבה. בהתחלה לא צלצל השם באוזניו, אך שניות ספורות לאחר מכן היכה בו הזיכרון – קשר ישן, פרידה ואז מכתב.
מתוך הספר: "נורית, יקירתי, את יכולה לתאר לעצמך את השוק שחטפתי למשמע דברי אמך. את גם יכולה לחבר אחת ועוד אחת ולהבין שאני אביך".
כך במשפט אחד נשמטה הקרקע מתחת לרגלי השניים. בספרו החדש היכרות מאוחרת נוגע פרופ' עמנואל גרוס בדיוק ברגעים האלה בהם פוגשים החיים האישיים את השאלות המשפטיות והמוסריות הקשות ביותר.
פרופ' עמנואל גרוס מספר את סיפורו של שמואל – אב שמגלה את קיומה של בתו רק כעבור 25 שנה ומוצא את עצמו לא רק מתמודד עם המשמעות של הגילוי, אלא גם עם העובדה שהוא המורה שלה. זהו סיפור סוחף שמציף דילמות עמוקות ומציג את המחיר האישי של החלטות משפטיות ומוסריות.
הוא גם משרטט בספר את ההתלבטויות של נורית שמוצאת את עצמה בין עולמות – בין המשפחה שגידלה אותה לבין האב הביולוגי שזה עתה הכירה, בין הרצון לדעת את האמת לבין הפחד מהשלכותיה. ההלם לא פוסח גם על בני המשפחות האחרות ששואלים את עצמם מה יקרה אם לפתע "יוכנס" אדם זר למארג המוכר של חייהם.
מתוך הספר: "ומה באשר למשפחה שלך, מה צודק כלפינו? תחשוב על הכנסתה של נורית בשלב הזה לחיי המשפחה, כאשר יש לנו שני ילדים בוגרים – מה זה יעשה להם? ואיך נסביר לאחרים את ההרחבה הפתאומית של משפחתנו?"
פרופ' עמנואל גרוס לא מסתפק ברומן הזה בדרמה המשפחתית, אלא הוא שואב את הקורא אל ליבה של מחלוקת משפטית וחברתית: למי יש זכות על העובר? האם לנולד יש זכות לדעת מי הם הוריו? האם חובה על אם לגלות לילד מי אביו? מהן זכויות המאושפזים בכפייה בבתי חולים פסיכיאטריים? למי הזכות על זרע בן הזוג לאחר מותו? שאלות אלה שגרוס מציף בין השורות ובאופן ישיר הופכות את הקריאה לחוויה שמעבר לסיפור, לדיון רעיוני עמוק שממשיך ללוות את הקורא זמן רב אחרי סיום קריאת הספר.
למרות ניסיונו העשיר זהו ספר הביכורים שלו – חלום ילדות שיצא סוף סוף לאור. לדבריו דווקא ההמתנה הארוכה של יותר משבעים שנה אפשרה לו להביא אל הכתיבה עומק, תובנות ובשלות רגשית ומשפטית.
ספר קצת על תהליך הכתיבה – הבנתי שלקח לך הרבה זמן לכתוב את הספר, למה?
"שאלה טובה. לפני קצת יותר משלוש שנים החלטתי לנסות להגשים שאיפה שהייתה לי לכתוב ספר פרוזה. מה גרם לי להגיע להחלטה הזאת ולמה אחרי כל כך הרבה שנים, כי עד לפני שלוש-ארבע שנים הייתי כמובן עסוק בבניית הקריירה האישית שלי כייעוד במקצוע המשפטים והקדשתי כמעט את כל הזמן לכך והייתי עסוק בעיקר בכתיבה משפטית. לאורך כל השנים ובמקביל זכרתי שאני רוצה לנסות את כוחי גם בכתיבת פרוזה. לפני שלוש שנים כשהגעתי למסקנה שאני כבר בשיא הקריירה המשפטית שלי רק אז יכולתי להרשות לעצמי לקחת הפוגה מהכתיבה המשפטית ולנסות את כוחי בכתיבה אחרת. אז התחלתי לבנות את הספר שאנחנו מדברים עליו. בדיעבד טוב שהמתנתי. ניסיון החיים והידע המשפטי אפשרו לי לכתוב את הספר הזה באופן שלא הייתי מסוגל קודם. לא כתבתי שלוש שנים ברציפות, כתבתי בעיקר בהפוגות כשנחה עליי ההשראה. בכתיבה משפטית יש לי יכולת הרבה יותר טובה לחתור למטרה. בכתיבת הפרוזה זרמתי עם הסיפור והסיפור לקח אותי".
המתח בין צדק לאהבה
פרופ' עמנואל גרוס לא מציע בספר תשובות קלות. הוא בוחן את המתח בין מה שצודק בעיני החוק לבין מה שנכון בעיני הלב, למשל הוא מתאר סצנה שבה האם שוקלת אם ליידע את האב בזמן ההיריון – החלטה שתשפיע על חיי כולם: "האם ראוי להביא ילד לעולם שלא ידע את אביו? האם זה הוגן ללדת את ילדו של אדם שלא יודע כלל שהוא האב? האם לאב אין זכות לדעת על העובר?".
ובצד המשפטי הטהור מופיעה הכרעת דין דרמטית: "בית המשפט פסק כי רק לאישה יש זכות על זרע בעלה ולאף אחד אחר זולתה אין מעמד בנושא זה".
למרות שהעלילה היא בתוך מערכת יחסים ספציפית המסרים שלה רחבים בהרבה. גרוס נוגע בסוגיות של: חופש בחירה, אחריות הורית, סודיות וכמובן הזכות לדעת את האמת. הוא גם לא נרתע מתיאורים טעונים רגשית כמו מחשבותיה של נורית שמתחילות להידרדר למקומות אפלים: "התחלתי לשמוע את קולה של אימא שפוקדת עליי לשים קץ לחיי ולהצטרף אליה בעולם האחר".
ראיתי שכתבת בספר פרקים לפי הדמויות – למה בחרת לעשות זאת כך ולא כרונולוגית לפי מה שקרה בסיפור?
"עשיתי זאת בצורה הזאת כי זהו ספר ראשון שכתבתי וחשבתי שיותר יתאים לי שהדמויות עצמן הן שתדברנה – בכל פעם דמות אחרת מאשר לכתוב סיפור עלילה רצוף. בדיעבד אני חושב שהמהלך הזה היה נכון לפחות בעיניי".
מאיפה לקחת השראה לסיפור? האם הסיפור הוא אמיתי?
"אין לי השראה אמיתית. לא הכרתי סיפור כזה ואני עדיין לא מכיר – גם אם ערכתי מחקר כדי לבדוק. לסיפורים על ילד מחוץ לנישואים הייתי מודע כמו שכולנו מודעים לכך שהם קיימים".
מה גרם לך לכתוב דווקא על הנושא הזה ולא על משהו אחר?
"חיפשתי נושא דרמטי מהחיים. כשנתקלתי בנושא הזה חשבתי שזאת דרמה אנושית חזקה ומיוחדת באמצעותה שאפשר להציף כל מיני תובנות. זה מה שגרם לי לבחור לכתוב על הנושא הזה".
מה פירוש שם הספר?
"שם הספר מרמז על כך שמדובר בפגישה מאוחרת עם הילד".
יש משהו ממך בדמויות?
"כן, המורה למשפטים".
למי מיועד הספר הזה? מי יכול לקרוא אותו ולהפיק ממנו תועלת?
"לכל אדם שמתעניין בדרמות שהחיים מייצרים לנו, אבל בעיקר יש בו הרבה הסתעפויות משפטיות, כלומר יש הרבה אמירות של מורה למשפטים לתלמידיו, לכן הוא מיועד גם למורים באוניברסיטאות ולסטודנטים. אני מספר בספר על סטודנטים – איך הם מקבלים את הידיעה שחברה שלהם היא הבת של הפרופסור אחרי הרבה שנים. קהל היעד יכול להיות רחב מאוד ולכלול כל אדם שאוהב פרוזה, כל אדם שמתעניין בהיבטים משפטיים שהספר עוסק בהם".
יש הרבה גברים שנכון שאומרים "צריך שניים לטנגו", אבל הרבה פעמים אישה מחליטה להביא ילד לעולם למרות שהגבר לא רוצה. מה אתה חושב על זה – בתור גבר ובתור משפטן?
"אני לא רוצה לקלקל. השאלה הזאת, הדילמה הזאת האם לגבר יש זכות לדעת שהוא עיבר אישה ושיחסי המין שהתקיימו יצרו עובר – זאת שאלה אחת. שאלה נוספת היא: גם אם נגיד שיש לו זכות לדעת האם יש לו זכות להחליט מה יקרה לעובר הזה? אלה שאלות שבהן אני מטפל בספר".
בכתיבה שלך התייחסת למושג "נטילת זרע ברשות" – אשמח שתרחיב.
"זה קורה לנו בחיים כל הזמן במיוחד אצל אנשים שחולים במחלה סופנית ורוצים להשאיר אחריהם המשכיות. במציאות הישראלית האכזרית כתוצאה מהמלחמות החיילים נמצאים בסיכון שלא יחזרו והם כן היו רוצים שאם לא יחזרו שאימם תרשה לקחת זרע מגופם לפני קבורה כדי שיופרה בידי אישה שתרצה להרות ממנו".
האם זה מתקשר לעלילה בספר?
"כן. ההתנגשות היא בין אימו של בעלה של נורית שנהרג שרצתה לקחת את הזרע כי לא היו להם ילדים לבין נורית עצמה שלא רצתה ואם היא תסרב למצוא מתנדבת אחרת שכן תרצה. השאלה היא: למי הזכות על הזרע? לאישה, למשפחת הבעל או לחייל עצמו? את התשובה אפשר למצוא בספר".
איזה מסר אתה רוצה להעביר באמצעות הספר?
"יש כמה מסרים. קודם כול הילד שנולד מחוץ לנישואים הוא האחרון שצריך לסבול מהעובדה הזאת. לילד יש את מלוא הזכות להכרה וגם לדעת מי ההורים המעורבים. בחיים מבחינתי כל ילד זכאי באופן מוחלט לדעת שהוא נולד מחוץ לנישואים ולדעת מי מעורב".
מה חשוב לך שייקחו מהספר?
"חשוב לי שאנשים שמעורבים ברומן מחוץ לנישואים ייקחו בחשבון את תוצאות המעשה. אם יגיעו למצב של היריון כולם צריכים לדעת ולהסכים מה יקרה הלאה – המשך ההיריון או הפסקתו עליהם להיות בהסכמה של שני הצדדים".
מה תפקיד הספר שלך כספר שמעביר מסרים?
"העלילה בספר היא דמיונית, אבל היא מבוססת על מציאות שיכולה לקרות. באמצעות הקריאה תנסו ללמוד מה נכון ומה לא, מה צודק ומה לא, מה חוקי ומה לא".
אי אפשר לראיין את פרופ' עמנואל גרוס בלי להזכיר את הרקע המרשים שלו על כס השיפוט: בנובמבר 1972 התנדב לשירות קבע בפרקליטות הצבאית כתובע, בשנת 1977 התמנה לסגן נשיא בתי המשפט ביהודה ושומרון, בשנת 1980 מונה לשופט במערכת בתי הדין הצבאיים, ב-1987 מונה לנשיא בית הדין הצבאי של פיקוד הדרום, קצת לפני פריצת האינתיפאדה הראשונה. עמנואל שימש כאב בית הדין במשפט "גבעתי" הראשון בו הואשמו ארבעה חיילים בהריגתו של תושב מחנה הפליטים ג'יבלייה האני אל-האשמי. בית הדין קבע כי ההוראה שקיבלו החיילים להכות באלות עצורים שחשודים בהשתתפות בהפגנות היא הוראה בלתי חוקית בעליל. החלטה זאת משמשת עד היום כמקרה מבחן בשאלת הוראה בלתי חוקית בעליל.
בשנת 1992 סיים עמנואל את השרות הצבאי בדרגת אל"מ והדיקן המייסד של הפקולטה החדשה באוניברסיטת חיפה פרופסור יצחק זמיר הזמין אותו להצטרף לפקולטה כמרצה למשפט פלילי ולדיני ראיות.
במקביל להוראה בחיפה לימד פרופ' גרוס גם במכללות רבות וביניהן מכללת קריית אונו, המרכז הבין תחומי ובית הספר למשפטים במכללת נתניה. גרוס משמש גם כיו"ר משותף של הפורום למשפט וחברה במכללה זאת.
איך אתה מסכם את התקופה שעבדת במערכת המשפט?
"זאת הייתה תקופה מיוחדת עם אירועים בעלי ממד לאומי. הייתי שופט בתקופת האינתיפאדה הראשונה – זאת הייתה תקופה מאתגרת מאוד גם לי כאדם וגם לי כשופט. שמחתי לסיים את הקריירה הזאת אחרי 25 שנה ועוד יותר להתחיל קריירה חדשה כמורה למשפטים. בדיוק אז נוסדה הפקולטה למשפטים בחיפה והצטרפתי אליה כאחד המייסדים".
אתה לא מתגעגע לאקשן הזה?
"אני עדיין מלמד, אבל היום אני מלמד משפטים במכללה האקדמית נתניה".
סוף פתוח, מחשבות סגורות
עמנואל גרוס הקדיש את הספר לאשתו דינה עימה הביא לעולם שני ילדים – עידית ויהונתן. הוא חותם את הספר בפרק "הדפיקה בדלת". זהו רגע שמותיר את הקורא עם שאלות פתוחות ועם תחושת המשכיות. אין כאן סגירת מעגל הרמטית, אלא הצעה להמשיך לחשוב, לדון, ולשאול. בכך מצליח פרופסור עמנואל גרוס להפוך סיפור אינטימי ומשפחתי לדיון ציבורי רחב בו המוסר, החוק, והלב משמשים בערבוביה וכל אחד מאתנו נדרש לבחור את העמדה שלו.
הספר "היכרות מאוחרת" זמין גם בחנויות הספרים המקוונות