מה הייתם עושים אם יום אחד הייתם מגלים שכל מה שחשבתם על חייכם אינו אמת? זאת הדילמה שעומדת בפני שון טרנר הילד שנקלע להרפתקה יוצאת דופן שלא בחר בה בספר שון טרנר: סודות הספר השחור שכתב ד"ר אריאל קרפ (הוצאת ספרי ניב). ספר זה עשוי לגרום לילדים שלכם להאמין מחדש בספרים.
בלי לעשות ספוילר נספר בכמה שורות על עלילת הספר שהוא ראשון בסדרה שמתארת עולם עשיר ויוצא דופן בכישרון רב ובהרבה דמיון. הכול מתחיל בספר אחד מסתורי שאסור לפתיחה, כזה שנראה תמים עד הרגע בו משתנה הכול. מהרגע ששון נחשף ל"ספר השחור" מתהפכים חייו: הוריו נעלמים ללא עקבות, סודות משפחתיים עתיקים מתעוררים, ועולם נסתר מלא יצורים, כוחות ואיומים נחשף בפניו. בעל כורחו מוצא שון את עצמו בלב מסע מסחרר בין עולמות. לצדו דמויות בלתי שגרתיות: סבו המסתורי, סר נורוורד, כלב נאמן, גמד קשוח ופיות בעלות חידות. יחד הם נעים בין ממלכות ויצורים: מגמדים חכמים ועד חיות מדברות, כשסכנה הולכת ומתעצמת מרחפת מעל ראשם.
האיום הגדול ביותר אינו רק מהיצורים שבדרך, אלא מהספר עצמו שהוא ישות בעלת רצון משלה שמסוגלת להכריע את המאבק העתיק בין אור לחושך. בתוך הכאוס נאלץ שון להתמודד לא רק עם אויבים חיצוניים, אלא גם עם פחדיו הפנימיים ולגלות עד כמה גורלות שלמים עשויים להיות תלויים בילד אחד.
שון טרנר: סודות הספר השחור הוא הרבה יותר מסיפור פנטזיה. זהו מסע של גילוי, של אומץ ושל התבגרות שמזמין גם ילדים וגם הורים לעצור לרגע, לפתוח ספר ולצלול יחד לעולם בו הדמיון הוא רק ההתחלה.
מחבר הספר שמסתמן כלהיט בקרב בני נוער הוא ד"ר אריאל קרפ בן ה-63, נשוי, אב לארבעה וסב ל-11, בעל קליניקה לרפואת שיניים בחיפה וחבר בחברת White Angel המציעה מגוון רחב של מערכות הלבנת שיניים שמותאמות לכל שיטת טיפול מקובלת בעולם. מוצרי החברה פותחו בשיתוף רופאי שיניים בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום האסתטיקה הדנטלית במטרה להציע פתרונות יעילים, בטוחים ומדויקים לכל מטופל. זו החברה הגדולה בישראל להלבנות שיניים מקצועיות! ד"ר קרפ מעביר גם הרצאות בתחום. לצד רפואה הוא עוסק בכתיבת ספרות ושירה.
אתה כותב פורה במיוחד – פרסמת ספר למבוגרים, אתה מעלה כל שבוע שיר באינסטגרם ובפייסבוק ועכשיו הוצאת לאור ספר לנוער. ספר לי על כישרון כתיבה שלך. מתי גילית אותו?
"אני כותב מאז שהייתי ילד. ככה הייתה אימא שלי מספרת כשהייתה עוד בחיים. בגיל יותר מאוחר הייתי יושב עם הילדים של אחותי וממציא להם סיפורים. הם היו יושבים על המדרגות ומקשיבים.
"לפני עשור הוצאתי טרילוגיה למבוגרים בתחום הפנטזיה בשם מחול חרבות שהיא יצירה בסגנון משחקי הכס – הרבה מאוד תככים ומוות, הפתעות לא טובות, הגיבורים לא ממש גיבורים, אלא בני אדם עם חסרונות וכל הדברים שהם רוצים להשיג לעצמם. במרכז העלילה ממלכה שנקראת הלל ששולטת על כל הסביבה בארץ מעבר, ומסביבה ממלכות אחרות. אחרי שהמלך מת, הוא מכריז שהיורש שלו יהיה היועץ שלו – לא אשתו, לא הבן שלו, לא האח שלו שהיה כהן הדת הראשי ורצה גם הוא מאוד את התפקיד. הוא נאלץ להילחם באנשים שרוצים לתפוס את מקומו מבית וגם בממלכות מבחוץ. במקביל, בערבות הרחוקות, עולה בחור שמתחיל מכלום, ילד עזוב ואמיץ, שבונה לעצמו צבא ומתחיל לכבוש כפרים וערים קטנות. בסוף הטרילוגיה יש התנגשות בין השניים – בין המלך של ממלכת הלל לבין ארסוס שעולה מאשפתות ומקים צבא משלו".
אין ספק שעלילת הספר נשמעת מקורית מאוד ומעניינת למבוגרים. ספר לי על הספר הנוכחי שמיועד לבני נוער. מתי כתבת אותו? איך עלה הרעיון בראשך?
"למען האמת, הספר הזה לא נכתב לאחרונה, אלא לפני שנים והוא נשאר במגירה. ליום הולדת 60 הפתיעה אותי אשתי עם מתנה מקורית – היא הכינה לי ספרון לא מקצועי שהזכיר לי את קיומו. התרגשתי מאוד מהמחווה והתחלתי לקרוא שוב את הסיפור. אחרי שקראתי, החלטתי לפרסם אותו ופניתי להוצאת ניב. יש לי כבוד רב לספרים. אני אוהב ספרים וקורא הרבה. לפחות שני ספרים בשבוע. אני משלב את הקריאה והכתיבה בסדר היום העמוס".
ספר לי על תהליך הכתיבה, על בניית הדמויות, מה עמד לנגד עיניך?
"וואו, תהליך הכתיבה היה נהדר והכול זרם. עלה לי רעיון בראש, התחלתי לכתוב וזה פשוט זרם. אותו הדבר קרה לי גם עם הטרילוגיה למבוגרים, לפני עשר שנים. הכול זרם בקלות".
איך אתה עושה זאת?
"לא יודע ממש להסביר. אני פשוט יושב וכותב במחשב שלי בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות, לפעמים לפני עלות השחר. גם את השירים וגם את הספרים".
ספר לי בהרחבה על מה הספר, על הגיבורים, על הדמויות.
"הספר הזה מיועד לילדים מגיל עשר שאוהבים ספרי פנטזיה והרפתקאות. גם ספריי הקודמים היו ספרי פנטזיה, אבל בספר הזה יותר חד משמעית: השחור הוא שחור, הלבן הוא לבן. ככה זה בעולם הילדים – יש טוב מוחלט ויש רע מוחלט, פחות מורכבות ופיתולים מסובכים. על מה הספר? על שון שהוא ילד רגיל לגמרי, לא מקובל בחברה, לא חזק, לא גבוה, לא חתיך במיוחד, לא חברותי. באחד הימים נעלמים הוריו. בשלב מסוים דופק בדלת איש זקן שמציג את עצמו כסבא שלו ואומר לו 'אתה צריך לבוא איתי, ההורים שלך כבר לא יחזרו'. הוא לא מפרט לאן הם ילכו. מסתבר שהוא לא ידע לאן נעלמו הוריו – אולי נחטפו. הם עולים על ספינת מפרשים עתיקה שנקראת אולדניושיפ שלוקחת אותם לעולם אחר לגמרי – לעולם של ממלכות סביב ארצות ים השלושה. שם מתחילה הרפתקה מטורפת כששון צריך להילחם בכוחות הרשע והוא הופך לגיבור בעל כורחו".
למה בחרת בעולם הפנטזיה? זה הולך טוב עם רפואת שיניים?
"הולך מצוין. קשה להסביר למה בחרתי בז'אנר הזה. באחד הימים אמרתי לעצמי שאם לכתוב, אז לברוא איזשהו עולם אחר. ספר בלשי או רומן רגיל מהמציאות נראה לי לא מספיק אתגרי. בספר פנטזיה אתה בורא עולם שלם בעל שפה משלו, עם גיבורים טובים ורשעים שלוקחים אותך למקום אחר לגמרי. אתה לא מכניס גיבורים בתוך העולם הקיים. בעיניי זה יותר מאתגר ומעניין גם לכותב וגם לקורא".
יש הרבה אנשים שמאבדים עם השנים את הילד שבתוכם, כל שכן לשבת ולכתוב ספר לבני נוער ולילדים – איך אתה שומר על החיות הזאת?
"יש לי הרבה נכדים. הכי גדולה בת 11. אני אוהב את העולם הזה, יש בו תמימות וסקרנות, משהו שאנחנו המבוגרים מאבדים לאט-לאט עם השנים. לילדים יש את היכולת לקלוט יותר, לספוג יותר, הם יותר תמימים, יותר פתוחים, יש להם הרבה יתרונות, אני אוהב את זה גם כסבא וגם כסופר".
זה לא סוד שבשנים האחרונות ילדים קוראים פחות ויותר מתחברים לעולם של מסכים. גם אריאל מודע לכך והוא לא מנסה להתנגד למגמה. "הילדים פחות רוצים לקרוא ספרים, זה נכון. אני מרגיש את זה. גם אלה שכן קוראים מעדיפים קומיקס. זה לא שהם פחות סקרנים, הם סקרנים באותה מידה שאנחנו היינו והם מוכנים לקלוט לפחות באותה מידה כמו שאנחנו היינו מוכנים לקלוט. הם לדעתי אפילו יותר חכמים מאיתנו. אבל יש להם היום הרבה יותר אמצעים לקבל תשובה לריגושים האלה ולסקרנות הזאת ולא רק בספרים. לנו הייתה טלוויזיה שחור לבן עם ערוץ אחד והיום יש לילדים אין ספור ערוצים. גם המידע היום הרבה יותר זמין. למרות זאת אני רואה שכשיש ספר שמעניין אותם הם לא עוזבים אותו עד שהם מסיימים את הקריאה וזה מעודד מאוד".
מה ילד יכול ללמוד מהספר שלך?
"הרבה דברים – על האפשרות להאמין בעצמו. גיבור הספר רואה שהוא יכול לסמוך על חברים ויותר חשוב שחברים יכולים לסמוך עליו. הוא מקבל אחריות וזה לא קשור ללימודים שלו או להורים שלו. הוא מתגעגע אליהם, אבל הוא לא יכול לקבל מהם עזרה. הוא צריך ממש להיות עצמאי אם הוא רוצה להמשיך ולהתקדם ולהתקיים. אמנם יש לו את סבא שלו, אבל גם הוא לא זמין רוב הזמן בגלל התפקיד החשוב שלו בממלכה, אז הוא מבין שהוא חייב לקבל על עצמו יותר אחריות, גם אם הוא לא ממש תכנן לעשות זאת".
מה המסר של הספר?
"המסר הוא שאסור לאבד תקוה ושתמיד יש תקווה גם אם המצב נראה אבוד, אפשר לנצח אם שומרים על התקווה וההתמדה".
אילו תגובות קיבלת על הספר?
"תגובות מצוינות. הבת שלי למשל שמה את הספר בספרייה של הישוב בו היא גרה. אני יודע שיש שם רשימת המתנה לספר ואוהבים אותו מאוד, דבר שמשמח אותי לשמוע".
אתה גם כותב שירים – ספר לי על כך.
"השירה זה משהו שהתפתח אצלי בעיקר בשנים האחרונות – משהו שלא ידעתי שקיים בי לפני גיל 60. המשחק של המילים עם השילוב של התוכן מרתק אותי והתחלתי לשחק עם המילים ולכתוב שירים. אני מעלה את השירים פעם בשבוע בימי חמישי ושישי לאינסטגרם ולפייסבוק".
תן לי דוגמה לשיר שכתבת לאחרונה.
'מתי משיח'.
פגש יעקב בגבריאל
ונקשר ביניהם שיח באישון ליל.
"אמור לי מלאך"
שאל יעקב,
"מתי יבוא משיח?"
חייך גבריאל:
"כשכולם יהיו תמימי דעים,
בלי פלגנות,
בלי ויכוחים,
לפחות באחד העניינים,
אז יבוא משיח ליהודים".
התרעם יעקב:
"לעולם לא יסכימו כולם
על שום עניין.
הלא תוכל לנקוב בזמן?"
נאנח המלאך:
"אם לעולם לא יסכימו
בינם לבינם היהודים,
ישב משיח בין מלאכים,
ישתה תה עם הנביאים,
וימתין להסכמה
עד קץ הימים".
מה ההבדל מבחינתך בין כתיבת שירים לפרוזה?
"היתרון בשיר הוא שכשאני כותב זה לוקח זמן קצר יחסית ואני נפרד ממנו ברגע שאני כותב את השיר הבא. כשאני כותב ספר אני צולל במשך כמה חודשים לעולם אחר והוא מלווה אותי לכל מקום מהרגע שאני מתעורר, כשאני אוכל, כשאני צועד בים ועד שאני הולך לישון".
איזה ילד היית? אם היית יכול לפגוש אותו מה היית אומר לו?
"גדלתי בשכונה לא טובה. לא היינו משפחה עשירה, אבל הייתה לי ילדות מאושרת. מה הייתי אומר לילד שהייתי? שבחרתי כנראה בדרך שנכונה לי ושכדאי להשקיע ולהתמיד בדברים שעושים לך טוב ומעשירים את העולם שלך".
הקדשת את הספר הזה לאימך דורה. אני מניח שהיה ביניכם קשר חזק מאוד. איזו אישה היא הייתה?
"היה קשר חזק מאוד. אימא שלי הייתה אישה מדהימה בעיניי – האישה הכי חכמה בעולם. לא חוכמה של אוניברסיטה, אלא חוכמת חיים. היא הייתה ניצולת שואה, אישה חזקה, דעתנית, אהבה להגיד את דעתה בכל נושא ובכל עניין, היא התעניינה בכל אחד ובכל דבר, מעולם לא ריכלה על אחרים, אמרה את דעתה לכל אחד ואנשים היו מצלצלים אליה באופן קבוע כדי להתייעץ עד לפני שנתיים כשנפרדה מאיתנו. חשוב היה לי לשמוע את דעתה, למרות שלעיתים לא הייתי מקבל אותה".
כמה באה לידי ביטוי בחייכם העובדה שאימא שלך הייתה ניצולת שואה?
"גם אבא שלי וגם אימא שלי היו ניצולי שואה וברור שזה התבטא בתפיסה שלהם על החיים. שניהם שרדו דברים נוראיים, בלתי נתפסים. כתבתי עליהם ספר לפני שילכו לעולמם כדי שיישאר הסיפור שלהם ממקור ראשון. שניהם עלו אחרי השואה לארץ והיו הוכחה חיה של שואת העם היהודי והתקומה במדינת היהודים. לא היה להם קל – גטאות, הרעבה, מחלות ומוות היו מנת חלקם בתקופת השואה וכשסוף סוף תמה המלחמה, הבריטים לא נתנו לאבא שלי שהיה נער צעיר להיכנס לישראל. הם זרקו אותו למחנה בקפריסין. הוא סיפר שגולדה מאיר ביקשה מהממשלה הבריטית לאפשר לחלק מהילדים לבוא לארץ. אבי היה בין הילדים האלה. אימי נפטרה לפני שנתיים, אבי עדיין חי, הוא בן 91 ומתגורר בחיפה".
לקראת סוף השיחה שלנו אני שואל אותו מה אפשר לאחל לו ולספר והוא עונה: "הייתי רוצה שהספר שלי יגיע לכל פינה בארץ ושיהיה ציבור רחב של ילדים ומבוגרים שיקראו אותו".
יש משהו מאוד נוגע ללב בפשטות של המשאלה הזאת – לא פרסים, לא תהילה, לא רשימות רבי מכר נוצצות, אלא רצון עמוק, כמעט שקט שהמילים שלך יגיעו לאנשים, שייכנסו לבתים, ללבבות, לרגעים קטנים של חיים. בסופו של דבר ספר הוא לא רק אוסף של מילים מודפסות על דף, אלא הוא גשר, הוא יד שמושטת לאחר.
כשאתה אומר שאתה רוצה שהספר שלך יגיע "לכל פינה בארץ" אני רואה בזה משהו הרבה יותר גדול מהפצה גיאוגרפית. אתה בעצם מבקש להיות נוכח.
"בדיוק. החלום שלי הוא לא רק תפוצה של הספר ומכירתו, אלא ספר לילדים שגורם הנאה ומספק ערכים. גם אם אעשה זאת לזמן קצר, הרי שזה היה כדאי. הספר השני בסדרה כבר לקראת סיום כך שאני מקווה להוציאו לאור כמה שיותר מהר".
"שון טרנר: סודות הספר השחור" זמין בחנויות הספרים המקוונות