פטיו, התערוכה החדשה, אותה אוצרת לאה אביר ושתפתח ביום ראשון 27 באפריל 2025 במרכז לאמנות עכשווית בערד, עוקבת אחר מספר מוטיבים ביצירתו של האמן, וכוללת עבודות מ-2007 ועד היום. מרבית העבודות הן מרחבי ציור גדולי ממדים הנבנים מהנחות של צבע ומתפקדים כמאגרי סימנים: מעין מפתחות לדלתות שונות ליצירתו. הציורים שמכונים "אוטובוסים", למשל, פורשים רשת צבעונית של דמויות וצורות, כמו וילון של חרוזים שנגלה בו רגע הכניסה לאוטובוס עירוני מלא אדם. המערך הזה מצטייר גם כמעין תודעה קולקטיבית רבת-גוונים, שמאחוריה צילו של האמן העובד בסטודיו.
התערוכה נפתחת 30 שנה לאחר תערוכתו הראשונה של האמן, שהתקיימה בגלריה בקרית האמנים בערד עוד לפני שהגר לירושלים לצורך לימודיו בבצלאל. התערוכה "פטיו" קרויה על שם פרויקט המגורים החלוצי בעיר, הקסבה של ערד, שחלליה המוצללים היו מרחבי הילדות של האמן.
בציורים רבים בתערוכה אפשר לשמוע את פוטנציאל הניגון או השירה שמצוי בקומפוזיציות הצבעוניות, כמו סשן אלתור של כלים רבים. יש עבודות בהן הקולות האלה מוצאים את דרכם גם לסיפור הציורי המתואר: אספן יונים שלומד את שירת הציפורים ושופר בידו, חסיד שעומד אל מול צפרדע מנגנת, מקהלת ציפורים כאוטית אל מול קהל ומנצח ונגן סינתיסייזר עם תרבוש מול להקת קרנפים במדבר שהופך לסוואנה.
בתוך הסיפור הגדול של כל ציור יש המוני סיפורים קטנים מהם, שצצים כל הזמן ומתחילים מקו או מכתם. הם מובילים למשחק מתמשך בין מרכז ושוליים, או בעצם בין שוליים רבים שמתקיימים במרחב אחד. הגישה הסיפורית הזו מאפיינת את העבודות של אזולאי, שפועל מתוך תפיסת עולם ברסלבית. אפשר למצוא אותה בנגינה, במעשיות, בהתאספויות, בריחוף, במפגש, בהומור, בשיחה המתמשכת.
שי אזולאי (נ. 1971) הוא זוכה פרס מוזס לציור (2007) פרס מורשה של מוזיאון תל אביב (2008), פרס עידוד היצירה של משרד התרבות והספורט (2011), פרס שרת התרבות (2019), ופרס לנדאו של מפעל הפיס (2020). חי ועובד בירושלים, בוגר התואר הראשון והשני של האקדמיה בצלאל, וכיום מרצה בבצלאל.
המרכז לאמנות עכשווית בערד, בן יאיר 28, מתנ"ס ערד, קומה א' | שעות פתיחה: ד', ה', 9:00-13:00 16:00-20:00, שבת 11:00-14:00