אם יש לכם בבית ילד בעל דמיון מפותח שאוהב טיולים ובעל ידע אתם צריכים להכיר לו את סדרת הלב הפועם של אמנון קובץ' – סופר ילדים פורה בעל עולם תוכן עשיר במיוחד. עד כה יצאו לאור שלושה ספרים שלו בהוצאת אוריון ובכל אחד מהם יסודות הדמיון, היצירה וההרפתקאות חזקים ומפותחים במיוחד.
הלב הפועם: סדרת סיפורים על טוב לב, על אומץ ועל הכוח לראות את האחר
בעולם בו ילדים גדלים בתוך מציאות מורכבת ולעיתים גם מהירה ורועשת חשובים במיוחד הסיפורים שמחזירים אותנו לערכים הפשוטים והעמוקים ביותר: חברות, חמלה, הקשבה ואומץ לב לעשות טוב. בסדרת הספרים "הלב הפועם" מבקש אמנון קובץ' להאיר לילדים את הכוח הגדול שטמון בלב אנושי רחב.
הסדרה מורכבת מסיפורים מרגשים ושונים זה מזה, אך כולם מחוברים בחוט עדין של רגש ואנושיות. בכל אחד מהספרים פוגשים הקוראים דמויות מיוחדות: ילדים, חיות וחברים למסע שנאלצים להתמודד עם אתגרים, עם פחדים ועם שאלות על העולם. דרך הסיפורים הם מגלים שלפעמים הפתרון הגדול ביותר לא מגיע מכוח או מקסם, אלא מתוך היכולת להקשיב, להבין ולעזור לאחר.
בסיפורים יחדיו יוצר אמנון קובץ' עולם ספרותי רגיש ומלא תקווה בו לומדות הדמויות שיעור חשוב: הקסם האמיתי לא נמצא בחפצים או בכוחות על, אלא בלב הפועם של כל אחד מאתנו. בסדרת "הלב הפועם" מזמן קובץ' את הילדים ואת ההורים לעצור לרגע, להרגיש ולהיזכר שלפעמים פעולה קטנה של טוב לב יכולה לשנות עולם שלם.
עלילת הספרים
המסע לאלסקה – סיפור על קוד חיים לא כתוב של נאמנות ללא גבולות. במרכזו עומד לוק כלב סיבירי דומיננטי שמנווט להקת כלבים בלב השממה הקפואה. הכול משתנה ברגע שמגיעה לינה הכלבה בעלת פרוות הכסף ועיני התכלת שהופכת ברגע אחד לעוגן יציב ובטוח בשביל לוק בעולם הקר של אלסקה. הקשר ביניהם מתחזק שוב ושוב מול אתגרי הטבע הפראי, אך השלמות נשברת כשנבחר לוק למשימת מחקר מרוחקת. לינה מבטיחה לו נאמנות נצחית, אבל לוק לא מוכן להיפרד. מונע מאהבה טהורה ומאינסטינקט עמוק הוא יוצא למסע בריחה נועז – מסע של מאות קילומטרים דרך נהרות קפואים, סופות שלגים קטלניות ומלכודות קרח נסתרות כשבלב הסכנה במקום ייאוש מגלה לוק גם טוב אנושי וחמלה דווקא מצד החוקר ששלח אותו למשימה. המסע של לוק מוכיח דבר אחד: בעולם של היגיון קר הלב הוא המצפן המדויק ביותר.
אילו רק יכולתי – יונתן בן החמש הוא ילד מיוחד מאוד בעל דמיון ענק, עיניים כחולות ולב זהב. בכל פעם שיונתן רוצה לעזור למישהו: לכלב קטן שמפחד, לילדה שיושבת לבד או אפילו לג'ירפה בלה שמתקשה לאכול הוא לוחץ חזק על כדור הדולפין שלו ומיד קופץ לו לראשו רעיון מבריק, אבל באחד הימים בדרך לים הקסם של הכדור פשוט נפסק. האם יונתן יגלה את הסוד הגדול שהקסם האמיתי לא תלוי בחפצים, אלא בכוח שיש לכל אחד מאתנו לעזור, להקשיב ולשמח אחרים? זהו סיפור מרגש על חברות, טוב לב והבנה שאינכם זקוקים לקסם כדי להיות מיוחדים. לפעמים כל מה שצריך הוא פשוט לב זהב.
הסוד של בלה – לפעמים כדי לגלות את האמת צריך להרכיב משקפיים. דני ויעל פקחי טבע בעלי לב זהב מגלים פינת טבע קסומה ויוצאת דופן לה הם קוראים "שמורת הצוואר הארוך". בשמורה הם פוגשים ג'ירפה יפהפייה, גבוהה ועדינה שלא יודעת שהיא לא רואה טוב. הם מתאהבים בה מייד ונותנים לה את השם בלה. כשבלה כמעט דורכת בטעות על חבריה הקטנים, הדביבון והסנאי מבינים שאין זאת טעות, אלא קריאה לעזרה. יחד הם חייבים לגלות לדני את האמת כדי שיוכל למצוא את הפתרון הבלתי אפשרי: זוג משקפיים לג'ירפה שגובהה ארבעה מטר. ברגע שבלה מרכיבה את המשקפיים, היא לא רק רואה את העולם בבהירות, אלא היא גם חושפת סוד גדול עוד יותר – סוד שישנה את חייהם של דני ויעל לנצח ויחבר את כל חיות השמורה בברית של חברות ושיתוף פעולה.
אמנון קובץ' (60) נמשך מאז ומתמיד לעולם של מלים. "אני כותב מגיל 25", הוא אומר. "סיפורים, פרוזה ואפילו פרודיה. הייתי חבר מערכת עיתון מפעל וכתבתי שם באופן קבוע. בילדותי קראתי הרבה ספרים ונהניתי מאוד לכתוב, דבר שנובע מהבית ומהגנים. אימא שלי זכרה לברכה ואני דומים מאוד גם במראה וגם באופי".
ספר לי עליה.
"אימא שלי פניה נולדה ברומניה. היא עבדה 32 שנה כאחות במחלקת תינוקות ופגים בבית חולים סורוקה. היא הייתה מסורה ואהבה מאוד ילדים. היו לה הרבה כישרונות. בין היתר היא שרה וכתבה נפלא. תמיד אמרו לה 'תפרסמי, תפרסמי', אבל זה לא יצא לפועל".
מה היא כתבה? סיפורים?
"לא סיפורים, אלא יותר בנושא חברתי בצורה מאוד מרגשת".
ואבא שלך?
"אבא שלי מרדכי נולד בהונגריה והחל ללמוד שם אגרונומיה. הוא היה בעל הבנה נרחבת בצמחים. בארץ עבד בחווה חקלאית ניסיונית ששייכת למכון וולקני. כבר כשהייתי בן שלוש הוא לקח אותי הרבה פעמים לחווה וכך מגיל ילדות ועד בגרות. מלבד מטעי פרי הדר, חיטה, תפוחי אדמה וירק היו בחווה גם בעלי חיים: פרות, סוסים, כבשים וכלבי רועים. מכאן אפשר לומר שבזכות אימא שלי גדלתי עם אהבה למלים ובזכות אבא עם אהבה לבעלי חיים, לצומח ולטבע. השילוב הזה הוא נהדר למי שכותב ספרי ילדים".
אמנון מעיד על עצמו שהוא פרח בצבא. "במשך 22 שנה – שלוש שנים בסדיר ו-19 שנה במילואים. הייתי ביחידות קרביות עם אנשים ערכיים ומצוינים. המסר החשוב שלי לכולם: לא חשוב היכן, חשוב עם מי נמצאים. אפילו קיבלתי תעודת חייל מצטיין במילואים. מפקד הגדוד העניק לי את הספר "תיאום כוונות" אותו כתב חיים סבתו עם הקדשה מרגשת ואישית של מפקד הגדוד בטקס מרגש בבית החייל בתל אביב מול מאות אנשים. זה היה רגע בו הבנתי את כוחו ואת שוויו הרגשי העצום הצנוע של ספר עם הקדשה אישית. לימים רגע זה הוביל אותי להבנה כמה חשובה לקראי ספריי הקדשה אישית בספר".
אחרי השרות הצבאי למד אמנון מכשור ובקרה ועם קבלת הדיפלומה מצא עבודה בחברת תרופות בפארק המדע נס ציונה שם עבד 14 שנה. "חיפשתי תמיד לעשות דברים בעלי משמעות ולא רק להרוויח כסף", הוא מסביר את הבחירה שלו. "מבחינה מקצועית אני יודע לעבוד עם הרבה דברים במקביל ונהנה מכך. בעבודתי היו לי מספר תפקידים מרביתם בו זמנית: תחום מכשור ובקרה, אחריות על מערכות תקשורת, על כיולי מכשירי מדידה, על מערכות גילוי וכיבוי אש וכריזה בחירום". לאחר מכן החל לעבוד בחברה אחרת גם היא בתחום הביופרמצבטיקה והמחקר בה עבד 11 שנה. לאחר מכן עבד כעצמאי במתן שרותי כיול לחברות בתעשייה וייעוץ בתחום מכשור מדידה.
ספר לי קצת על הספרים שכתבת, מתי ידעת שתוציא אותם לאור?
"למרות שאני כותב הרבה שנים עד לפני שנה לא חשבתי כלל להוציא ספרים לאור, אבל משהו במקצועיות ובשירות של הוצאת הספרים אוריון שכנע אותי שמצאתי בית ליצירה שלי ושכדאי שהספרים שלי יראו אור. את הספרים מלווים איוריה הנפלאים ומלאי החיים של דיאנה שמעון".
מה מאפיין את הכתיבה שלך?
"אני מקפיד שהספרים יתחילו בעלילה מהודקת ומותחת. אני אף פעם לא מתחיל משהו משעמם, אלא מתחיל תמיד ישר בעלילה. בספרים יש גם מצבים לא פשוטים. אני לא חושש לגעת בקשיים, אבל אני מקפיד תמיד שהסוף יהיה סוף טוב. פרנסה היא נושא חשוב, אך מעבר לפרנסה חשוב לי להעביר מסרים חינוכיים לילדים. כשכותבים לילדים צריך לתת להם אופטימיות ותקווה. המסרים האלה חשובים לי מאוד בספרי ילדים, לכן החלטתי במקום להוציא רק ספר אחד, להוציא כמה ספרים. שאלתי את עצמי 'מדוע לעצור באחד?' לקחתי על עצמי תקציב נוסף והחלטתי להוציא באותו חודש שני ספרים נוספים. כך אגיע לשבוע הספר עם שלושה כותרים שהם חלק מסדרה, דבר שהוא כבר יותר משמעותי".
מתי אתה אוהב לכתוב?
"הכתיבה שלי מגיעה רק כשיש השראה. אי אפשר לכתוב סיפורים באופן מכאני כי זה פשוט לא ייצא טוב. אני מחכה שההשראה תחזור ורק אז ממשיך לכתוב".
מה עושה לך הכתיבה?
"היכולת לכתוב משמחת אותי מאוד. הכתיבה נותנת לי אפשרות לביטוי אישי של כל הדברים שאני מאמין בהם: מסרים חשובים שאני רוצה להעביר לקוראים ילדים ונוער, ללמד דברים חשובים, הפקת לקחים כדי למנוע מילדים ומנוער לעבור את אותם קשיים ללא פתרון. אני לא כותב רק להווה, אלא גם למען העתיד! החשוב מכל הוא לנסות להוציא לאור את כל הסיפורים ואת כתבי היד בהוצאה לאור ולא להשאיר אותם במגרה".
הוצאת לאור שלושה ספרים חדשים באותו פרק זמן. בוא נתחיל עם הספר הראשון "המסע לאלסקה".
"הספר הזה נולד מזיכרון ילדות שלי שקשור לכלבים. הסיפור עוסק בשמונה כלבי אסקי סיביריים, כלבים חכמים ונאמנים מאוד. הכלב המרכזי בסיפור לו קראתי לוק הוא מנהיג הלהקה. אחר כך מגיעה גם הכלבה לינה. שניהם הופכים לזוג שמוביל את הלהקה. באחד הימים לקח המדען הראשי את לוק למשימה כלשהי לחווה אחרת מרוחקת. לוק לא מקבל את הפרידה. אחרי שלושה ימים כשהשער נשאר מעט פתוח הוא בורח מהחווה כדי לחזור אל לינה. מכאן מתחילה ההרפתקה הגדולה: מסע בשלג, מפגש עם סערות, שינה במערה שמגנה עליו והרבה רגעי מתח. הכול מלווה באיורים יפים של דיאנה שמעון המאיירת המוכשרת".
למה דווקא אלסקה?
"הכול עניין של השראה שזה דבר נפלא. לא תמיד יש הסבר מדוע דבר מסוים עלה. כשאני כותב סיפורים הדבר הראשון שאני בוחר הוא שם הסיפור. אני מקפיד לבחור שם טוב ומעניין. שם טוב בעיניי הוא בדרך כלל שתי מילים או שלוש. בחרתי בשם 'המסע לאלסקה' ומשם התחילה להיבנות כל העלילה בראשי. כמובן שעשיתי תחקיר מקיף בנושא כדי שכל מה שיהיה כתוב בספר יהיה אותנטי ולא דמיוני כולל סופת אורורה וסוגי חיות שיש באזור כמו ינשופים וכלבי האסקי. אני אוהב מאוד את הכלבים האלה. אני חבר בקבוצות אוהבי האסקי בפייסבוק ומסתבר שיש מאות אלפי אנשים בעולם שאוהבים במיוחד את גזע הכלבים הזה. המיוחד בכלב הזה הוא שיש לו עיניים בצבע תכלת. הם כלבים עדינים, זריזים, חכמים ובעלי כושר הישרדות גבוה בתנאי קור ושלג".
מה המסר של הסיפור?
"המסר הוא קודם כל אהבה לכלבים – שכלבים נאמנים ונחושים מאוד ואהבה ללא תנאי".
בוא נעבור לספר השני "הסוד של בלה", ספר לי על העלילה שלו.
"כמו שאמרתי קודם כל הסיפורים שלי מבוססים במידה מסוימת על זיכרונות ילדות שבאים לידי ביטוי גם בספר הזה. כשהייתי ילד אבי היה לוקח אותי להרבה טיולים בארץ. באחת הפעמים הגענו לספארי ברמת גן. אני זוכר שניגשתי למתחם של הג'ירפות. פתאום התקרבה אליי ג'ירפה יפה. אצל ג'ירפות יש הבדל בין הזכר לנקבה. הזכר בדרך כלל יותר גדול ויותר אגרסיבי ואילו הנקבה יותר עדינה. הג'ירפה שהתקרבה אליי הייתה נקבה. היא הייתה גבוהה מאוד והתקדמה לעברי באיטיות. נתתי לה עלי עץ והיא לקחה אותם בעדינות מהיד שלי עם הלשון הארוכה שלה שיכולה להגיע לאורך של כמעט ארבעים סנטימטר. החוויה הזאת הרשימה אותי מאוד והשאירה עליי רושם חזק. משם למעשה נולד הרעיון לספר הזה. בלה היא ג'ירפה. אני אוהב מאוד ג'ירפות. למעשה אני אוהב בעלי חיים בכלל, לא רק כלבים. כלבים במיוחד, אבל גם חיות אחרות. המיוחד בבלה הוא שהכנסתי לסיפור משהו לא שגרתי: הג'ירפה הזאת לא רואה טוב. החיות בשמורה חיות כרגיל, אבל באחד הימים הגיעו זוג פקחי טבע דני ויעל לשמורה ושמו לב שמשהו יוצא דופן אצל בלה. הם שמו לב לכך שהיא לא ראתה טוב. הם הלכו לאופטומיטריסט מיוחד שבונה לה משקפיים. בהמשך גילו שבלה מדברת. יעל גילתה זאת ראשונה ונדהמה. היא שאלה אותה איך זה יכול להיות שהיא מדברת? ובלה הסבירה לה שלא רק היא מדברת, אלא כל החיות מדברות וזה למעשה הסוד של בלה. אחר כך גילה גם דני את הסוד הזה ואז הם הזמינו את כל החיות ששאלו למה רק לבלה יש שם כי גם הן רצו שם. יעל ודני החליטו לתת לכל החיות שמות. זה אחד הספרים הכי אהובים עליי".
מה המסר של הספר?
"המסר שלי הוא שגם על קוצר ראיה אפשר להתגבר עם משקפיים ולהמשיך להיות מקובל מאוד. בלה הג'ירפה היא גיבורה יוצאת דופן, שדווקא בשל היותה קצרת רואי וזקוקה למשקפיים, מגלה את הייחודיות, החוסן והביטחון העצמי שלה. זהו אינו עוד סיפור משעשע, אלא כלי טיפולי וחברתי מהדרגה הראשונה, שנועד לעקור מהשורש את תופעות ההקנטה והחרמות בקרב ילדים עם משקפיים, ולייצר גאווה במראה החיצוני".
עכשיו נדבר על הספר השלישי "אילו רק יכולתי".
"אני מספר בספר על יונתן, ילד בן חמש בעל לב זהב. יש לו דמיון גדול, עיניים כחולות ולב זהב".
יש לי הרגשה שהילד הזה הוא בעצם אתה.
"נכון. כתבתי את הדמות הזאת בהשראת האופי שלי. אהבתי תמיד לשמח אנשים – ילדים וגם בעלי חיים. אני מאמין שאדם צריך לנסות לעשות טוב לסביבה שלו ולו במעשים קטנים. יונתן הוא בעצם הדרך שלי להעביר את המסר הזה לילדים".
מה קורה עם יונתן בספר?
"ליונתן יש כלבת קוקר ספנייל חומה שהוא מאוד קשור אליה שהיא החברה הכי טובה שלו והיא מלווה אותו לכל מקום. הם יוצאים יחד להרפתקאות קטנות במהלך היום והקשר ביניהם הוא קשר חם מאוד כמעט כמו בין שני חברים טובים שמבינים אחד את השני בלי מילים. באחד הימים הולכים יונתן, אביו והכלבה לבקר בגן החיות. ליונתן זהו מקום קסום במיוחד כי הוא אוהב מאוד בעלי חיים ומרגיש קרבה מיוחדת אליהם. בגן החיות הם פוגשים קודם כול תוכי מדבר שמפתיע את יונתן כשהוא עונה לו בחזרה. משם הם ממשיכים אל מתחם הג'ירפות שם מתרחשת פגישה מיוחדת נוספת. הסיפור של יונתן אינו רק ביקור בגן החיות. לאורך כל הספר רואים עד כמה יונתן רוצה לעזור לאחרים. לפעמים זה כלב קטן שמפחד מרעש חזק, לפעמים ילדה שיושבת לבד בצד ומרגישה עצובה ולפעמים אפילו ג'ירפה בשם בלה שמתקשה להגיע לאוכל שלה. יונתן מחפש תמיד דרך לעזור. הוא לא יכול לראות מישהו במצוקה בלי לנסות לסייע".
יש לו סוד קטן.
"כן. ליונתן יש גם סוד קטן – כדור דולפין מיוחד שהוא נושא איתו תמיד. בכל פעם שהוא רוצה למצוא פתרון לבעיה הוא לוחץ חזק על הכדור. באותו רגע כך הוא מאמין מגיע אליו רעיון מבריק כאילו הכדור נותן לו השראה. הטקס הזה חוזר שוב ושוב לאורך הסיפור: יונתן לוחץ על הכדור, חושב רגע, ואז מוצא דרך יצירתית לעזור. בשבילו הכדור הוא כמעט כמו קסם קטן".
נשמע מדהים, אבל בטח יש תפנית בעלילה.
"נכון. באחד הימים בדרך לים קורה משהו בלתי צפוי. על הכביש היו המון מכוניות והיה פקק תנועה גדול. יונתן התבונן סביב וראה את הנהגים חסרי הסבלנות ואת האנשים שמחכים כבר הרבה זמן. הוא לוחץ על כדור הדולפין ואומר לעצמו בקול: 'אילו רק יכולתי להעלים את הפקק', אבל הפעם שום דבר לא קרה. יונתן מנסה שוב, לוחץ יותר חזק, מחכה לרעיון, אבל הקסם כאילו נעלם. הוא מתבלבל, קצת מתאכזב ואפילו מתחיל לחשוב שאולי איבד הכדור את כוחו. באותו רגע התקרבה אליו הכלבה שלו בשקט, הניחה את ראשה על ברכיו כאילו הרגישה שהוא עצוב. יונתן התחיל ללטף אותה בעדינות ובאותו ברגע משהו השתנה. המחשבות חוזרות, הלב נרגע והתחושה הטובה חוזרת אליו".
שם בעצם נמצא הרגע החשוב בסיפור?
"יונתן מבין שהקסם לא באמת נמצא בכדור. הכדור רק עוזר לו להיזכר במשהו שכבר קיים בתוכו, בלב שלו, בדמיון שלו וברצון שלו לעשות טוב. כך ברגע הקטן הזה של חיבה בין ילד לכלבתו מגלה יונתן את הסוד האמיתי: הכוח לעזור לאחרים לא מגיע מחפץ קסום, אלא מהלב, מהדמיון ומהאמפתיה שיש לכל אחד מאיתנו. זה המסר שאני רוצה להעביר לילדים. לא צריך להיות קוסם כדי לעשות טוב בעולם. לפעמים מספיק להיות קשוב, להיות חבר טוב ולהאמין שהלב שלנו יודע למצוא פתרונות. באמצעות הסיפור הזה אני מזמין את הילדים לגלות יחד עם יונתן סוד חשוב: שהקסם האמיתי לא נמצא בחפצים, אלא בלב שלנו, ביכולת של כל אחד מאיתנו לעזור, להקשיב ולשמח אחרים".
מה הלאה? יהיו ספרים נוספים?
"בהחלט. יש לי הרבה סיפורים כתובים נוספים שרק מחכים להפוך לספרים בהוצאה לאור ועוד כמה שנמצאים בשלבי כתיבה שונים כשחוזרת ההשראה. הכתיבה היא תהליך שאני מחובר אליו מאוד, ולכן אני כל הזמן ממשיך לחשוב על רעיונות חדשים ולפתח סיפורים נוספים בעיקר בתחום ספרות הילדים. אני מאמין שסיפורים עם מסרים של חברות, חמלה ואופטימיות יכולים לדבר אל ילדים רבים כאן בארץ, אבל היעד שלי לא נעצר בישראל. הכוונה היא להמשיך משם הלאה ולהביא את הספרים גם לקהל בינלאומי. אני לא רוצה להסתפק רק באנגלית, אלא שואף לכך שהספרים יתורגמו לשפות נוספות ויגיעו לילדים במקומות שונים בעולם. בסופו של דבר המסרים של חברות, טוב לב ואומץ שבספרים הם מסרים אוניברסליים ואני מאמין שהם יכולים לגעת בילדים בכל מקום".
אתר הבית של סדרת "הלב הפועם – ספרים שנוגעים בלב" www.abooks-plus.com,