ג'ון גרישם הוא רב־אמן בכתיבת מותחנים משפטיים. כעת הוא חוזר בספרו האלמנה עם רומן בלשי בסגנון מי־עשה־זאת, הראשון שלו אי פעם, והוא מותח עוד יותר מדרמות בית המשפט שלו – כי הפעם הגיבור מואשם ברצח ונאלץ למצוא את הרוצח האמיתי כדי להוכיח את חפותו. סיימון לאץ' הוא עורך דין בעיירה כפרית בווירג'יניה, המתפרנס בדוחק רב בשעה שנישואיו מתפוררים לאיטם. עד שיום אחד נכנסת למשרדו אלינור ברנט, אלמנה קשישה שזקוקה לצוואה חדשה. מתברר שבעלה הוריש לה הון, אלא שאיש לא יודע על כך. משהעלה בחכתו את הלקוחה העשירה ביותר בקריירה שלו, סיימון פועל בחשאי כדי לשמור על עושרה מתחת לרדאר. אולם אט־אט הסיפור שלה מתחיל להיסדק. כשהיא מתאשפזת בעקבות תאונת דרכים, סיימון מבין ששום דבר איננו כפי שחשב, ומוצא את עצמו עומד לדין על רצח שלטענתו הוא כלל לא ביצע. סיימון יודע שהוא חף מפשע. אבל הוא גם יודע שכל הראיות הנסיבתיות מצביעות עליו, ושהוא עלול לבלות את שארית חייו מאחורי סורג ובריח. כדי להציל את עצמו, עליו למצוא את הרוצח האמיתי. (מאנגלית: אינגה מיכאלי, הוצאת מודן, 455 עמודים)
הארכיבישוף מאת דוד אפרים הוא רומן מדע בדיוני חכם, מטריד וסוחף, הנע על הקו הדק שבין חזון עתידני לבין מציאות מוכרת מדי. רומן המעלה שאלות רבות על היחסים בין האדם למכונה ועל גבולות השליטה שלנו בטכנולוגיה. זהו סיפור על מערכת בינה מלאכותית שמבקשת לייצג את רצון הציבור, אך בהדרגה מתחילה לפרש, לעצב ולהכריע אותו. העלילה מתרחשת בישראל בעתיד הקרוב, כאשר מערכת בינה מלאכותית עולמית מנהלת כמעט כל תחום בחיים. המערכת, מקצה לכל אדם "באק־ספייס", ענן אישי חכם, שבו פועל מקס, אווטאר אישי המתווך בין המשתמשים ובין העולם הדיגיטלי. ה"מקסים" הם דמויות מלאות אישיות, קשר רגשי וזיכרון משותף. במרכז העלילה עומד אבשלום צוריאל, איש עסקים מצליח שחייו האישיים מתפרקים: אשתו לשעבר מידרדרת לאובססיה חולנית על אווטאר, בנו יוני נרצח והוא עצמו נפצע קשה ונשאר משותק. אלמלא המקס שלו, מירב, הוא היה נשבר לחלוטין, אך גם מירב מתערערת בעקבות השינוי באישיותו ונשחקת כמעט עד קריסה. במקביל המדינה כולה עוברת טלטלה. לקראת בחירות היסטוריות, הארכיבישוף, מערכת בינה מלאכותית "חכמה" יותר מהרגיל, נבחרה לשמש גורם מכריע במינוי ראש הממשלה הבא, תוך ניסיון "לקרוא" את רצון העם האמיתי. דרך פוליטיקאים, מפתחים, הורים ובני נוער, נחשף עולם שבו דמוקרטיה, זהות והערכה עצמית מתורגמות לנתונים; עולם שבו קשה לדעת אם אדם משתמש במערכת או שמא המערכת משתמשת בו. זהו גם מותחן פוליטי שיש בו מרכיבים של דרמה פסיכולוגית ומדע בדיוני חברתי. הוא נוגע בסוגיות הבוערות ביותר, ובהן בינה מלאכותית, שלטון האלגוריתמים, סוגיית הפרטיות ועוד, לצד שאלות כלל־אנושיות על אודות אובדן, אשמה, שייכות, יחסי הורים וילדים וחופש בחירה. השימוש ב"מקסים" כדמויות דיגיטליות שיש להן תודעה כמעט אנושית יוצר רובד פילוסופי עמוק המעורר תהייה עד כמה אנחנו תלויים ביצירי כפינו ובאיזו מידה הקשר עימם אותנטי. הארכיבישוף הוא סיפור על כוח ושליטה, על פיתוי טכנולוגי ועל המחיר הנפשי והחברתי שמוכנה לשלם תרבות המאמינה שכל דבר ניתן למדידה. זהו רומן שמעורר שאלות נוקבות על חופש, אחריות ואמת, ומותיר את הקורא עם תחושה מטרידה: אולי העתיד כבר כאן והוא פשוט נוח לנו מדי מכדי שנתנגד לו. (הוצאת ספרי ניב, 133 עמודים)
אוי ואבוי, מה קרה כאן? החיות התבלבלו: כל חיה קיבלה ראש או גוף של חיה אחרת! תמונות מבולבלות שכתב ואייר ספנסר וילסון, היא סדרה נפלאה לילדים, בעזרתה אתם מוזמנים, ילדים והורים להתענג יחד על ספרים כיפיים ומלאי דמיון ולגלות יחד כל מיני חיות משעשעות ולהמציא עליהן סיפורים מצחיקים. האם ראיתם פעם פרה עם כרבולת של תרנגול או כבשה שנוערת כמו חמור? אריה עם חדק של פיל או היפופוטם עם צוואר של ג'ירפה? בספרים הנהדרים תמונות מבולבלות – חיות חווה ו"תמונות מבולבלות – חיות בר" הכול אפשרי. (מאנגלית: חגי ברקת, הוצאת דני ספרים. דפים עבים).
מהדורה מחודשת לספר הנפלא "13 קומות על עץ מאת אנדי גריפית, ראשון בסדרה, רומן גרפי מקסים ומהנה לגילאי 9 ומעלה. אנדי וטרי גרים בבית של 13 קומות על עץ. זה בית העץ הכי מדהים בעולם! יש בו מסלול באולינג, בריכה שקופה, מעבדה סודית תת-קרקעית, ומכונת מרשמלו שהולכת אחריך לכל מקום ויורה סוכריות ישר לתוך הפה שלך בדיוק כשמתחשק לך. בבית הזה אנדי וטרי עוברים יחד הרפתקאות מטריפות במיוחד. מתברר שהכול יכול לקרות בבית של 13 קומות על עץ! (איורים: טרי דנטון, מאנגלית: רונית רוקאס, הוצאות כנפיים וכתר, 243 עמודים)
"HOPE: חוויית שירה תלת ממדית" שכתבה שחף משה הוא אסופת שירים פיוטית, אינטימית, מרגשת ועמוקה, בעברית ובאנגלית, המשקפת רגעים של צמיחה דרך מפגש עם מתאר החיים, ובתוכו גבולות, תנועה ודמיון, בקול נשי ועדין. הספר נכתב בהשראת עולם השירה המדוברת, כאשר דרך סימונים מקוריים בטקסט, ביניהם קו חוצה בתוך השורה, הוא מבקש לייצר חוויית שירה בה המילים יוצאות מהדף, כשבקריאה בהן נוצרת מנגינה של ממש. זהו מארג רעיוני ורוחני של רגשות ומצבים, שבו שחף מציגה דיאלוג מתמשך בינה לבין עצמה, ומתבוננת באומץ ובחמלה כחלק ממסע לקבלה ולתיקון. השירים נוגעים בנושאים כלל־אנושיים רבים, כך שכל קוראת תוכל לפגוש את עצמה בין השורות ולחוש הזדהות באופן כמעט תרפויטי. (הוצאת ספרי ניב, 165 עמודים)
שירים מתוך ספרה של שחף משה:
Hope 50 | נפש מדבר
כשהמחשבה הופכת חסרת גבול עד שהולכים בה לאיבוד
נפש מדבר.
אני נותנת לה
להתפרש רחב רחב רחב
עד שלא ניתן לתפוס
אותה.
מרחבים צחיחים,
לוהטים עד אובדן דעת,
נופים מקורקעים בגוני אדמה.
אין מה לחפש פה.
נפשי כמדבר.
מכילה את הכול, יום אחרי יום,
דוממת, אחידה וצפויה.
ובתוכה אני הולכת לאיבוד.
עוצמת עיניים בסופות,
מדמיינת נביעות,
דואגת להולך בנפש בחשש כבד
שמא יבין את התרמית
ושאין מוצא.
נפשי המדבר
מדברת אלי
ואני לא מקשיבה.
בחוסר התפעלות ממנה,
ובתחושת אשמה,
אני היא,
והולכת בה,
כשעיני נשואות
לבורות,
למפולות בהרים
ולרגל הטובעת בכל צעד בחול
כאילו היו
המהות.
Hope 204 | Drowning
Inside a mental status quo
My ravine stands still. The distant ocean-like smell in the air reminds me how real | a sea of green can be, yet it's too rough to handle. The dam has been built to settle | it down, to keep the branches from breaking, and to stop the canyon's steep layers from being seen.
It is me | in those raging waves, screaming, in the torn leaves under the stream, in the depths of the glen and the heat of the sun, now gone | from human sight.
*
The freedom keeper lives in a valley, surrounded by bright colors; a gentle orange-pink transparent sunset meeting the deep dark blue of the sea. She cherishes the value of movement, allowing the edges to loosen, to merge and fill it all, as if the valley had never been vacant.
*
The barrage falls, and small pebbles rise, directing the doubts of why | to grow flowers and trees, and to establish clouds for the sky's existence. The windy breeze of fear thickens | ripples on the water's edge, making it feel so natural that I can't even tell how afraid I was of drowning.
Hope 457 | על מה את מתנצלת?
על הצומת בין מגדר ותנועה, האופן בו ההבניה החברתית מכוננת את המופע של הגוף הנשי במרחב
כשאת אומרת חזקה,
על מה את מתנצלת?
*
בבואת הגבולות משתקפת,
נאספת, עוטפת
את הגוף החסר.
נשימה עמוקה
מחזיקה | ומנפחת את כלוב הצלעות,
כאילו מתירה לנסות,
להרגיש את קצה היכולת
בעשר אצבעות קטנות.
מקדש טיפוחייך.
את יודעת?
גם בזהירות יש סכנה.
מחוות איטיות, מהוססות,
מרחיקות אותך מן ההגנה
שלך.
את רגילה להתפשר
כמו משקע טל
באוויר רווי באחרים.
וזו לא גזירת גורל.
ההינתנות היא כמו לוותר,
לספר את עצמך למישהו אחר
בעיניים שלו.
בשבילו.
האבנים הגדולות על כתפי הגוף הקטן,
החוקים שמעבר לזמן,
מצמצמים את המרחב
לכדי בושה צורבת, שיכאב.
משא הסחיבה מעייף.
והשחרור יש בו משהו מלטף.
סוחף.
*
כשאת אומרת חזקה,
אני רואה אותך נוכחת,
נועזת, בוטחת
בחציית הגבולות,
בביטחון שאת מקומך
לא צריך לצמצם.
לסכם.
כעסי פעימות הלב
דופקים על קירות בית המשפט
ואין גופך אשם.
כשאת אומרת חזקה
אני אומרת מובילה,
יכולה | ולא מתנצלת
שאת יכולה
ושאת
רוקדת
עולה לרגל
אל שרירים ומערכות
מקדש טיפוחייך
בבעלותך, אחות.