אני אהרוס אותך הוא מותחן מרתק מאת לינווד ברקלי, וגם סיפור מחמם לב ועוצר נשימה על חברות, על גבורה (או טיפשות) ועל זוגיות. ריצ'רד בויל, מורה בתיכון, מעולם לא דמיין את עצמו מתעמת פנים אל פנים עם אדם חמוש. אבל כשהוא מבחין בתלמיד לשעבר צועד בשטח בית הספר עם פצצה טעונה לגופו, הוא לא מהסס אפילו לרגע לפני שהוא רץ לכיוונו. כי ריצ'רד אוהב לעזור לאחרים, ויש האומרים (בוני אשתו, למשל) שלפעמים קצת יותר מדי. הפעם, ברור שהוא סיבך את עצמו בצרות. מעשה הגבורה של ריצ'רד מתפרסם, אבל אור הזרקורים מפנה אליו גם את תשומת ליבו של סחטן מטורף. הדברים מסתבכים במהירות ויוצאים משליטה, שקר אחד מוביל לאחר, שתיקה אחת לבאה אחריה, וריצ'רד מוצא את עצמו במערבולת של אִיומים. נדמה שכולם מסתירים ממנו משהו, והוא לא יודע אם יצליח למצוא את האשם ולצאת מהבור שנפל אליו. (מאנגלית: מיכל כהן, הוצאת מודן, 368 עמודים)

מותר האדם מאת אסף סולומון הוא ספר עיון מרתק ומעניין, מעין חיבור פילוסופי שמשקף את היכולת ואת האופן בו מכיר האדם את העולם ואת עצמו והאופן בו הוא נבדל משאר בעלי החיים ואת ההשלכות הנובעות מכך. מה מאפשר את השפה האנושית והאם בעלי חיים יכולים לדבר? האם לאדם חופש בחירה או שזאת רק אשליה והוא נתון כולו למרותם של כוחות גדולים ממנו? האם הטכנולוגיה תחליף ותייתר את מקומו של האדם או שלאדם איכויות ויכולות שאין להן תחליף? מה מבחין בין דת לרוחניות ומה צריך להתרחש כדי שהכוח והידע שצברה האנושות לא יוביל אותה להשמיד את עצמה? הספר לא נכתב בחלל ריק, הוא מתייחס לתפיסת העולם הרווחת כיום שבבסיסה נגזרת מתורת האבולוציה שרואה בתהליכים ביולוגים-פיזיולוגים מקור ומניע לכלל ההתרחשויות ובאדם כלא יותר מעוד יצור על רצף ההתפתחות האבולוציוני. חלק זה עוסק בייחודיותה של התודעה האנושית ובאופן בו היא נבחנת מזאת של שאר היצורים בטבע. חלקו הראשון של הספר עוסק בתודעה הנפרדת – התודעה האנושית שמייחדת את האדם משאר היצורים שמאכלסים את כדור הארץ במבנה שלה ובמשמעות שנגזרת ממנה. החלק השני עוסק גם הוא בתודעה האנושית, בתפיסת העולם שרואה בהתפתחות התודעה כנמצאת במרכז הוויית הקיום. מוצגת בו טענה לפיה כל התפתחות האדם באלפי השנים האחרונות הוא ביטוי להתפתחות התודעה ולא לשינויים פיזיולוגיים, ביולוגים או גנטיים. (הוצאת ספרי ניב, 205 עמודים)

אני איתך אמא מאת מירטה ורבר, הוא סיפור מסע מרגש ונוגע, העוסק בשכול מנקודת מבטה של אם, שבנה אלון נרצח בבוקר ה-7.10.2023 בטבח הנורא בפסטיבל הנובה. מתוך האבל היא יוצאת למסע של ריפוי, שבמהלכו היא מבינה את אלון כפי שלא הבינה מעולם. מירטה מתארת בספרה תהליכי ריפוי עמוקים כמו מדיטציות, לימודי בודהיזם, השתתפות בקבוצות תמיכה וטיפולים בחומרים מרחיבי תודעה, המסייעים לה להתחבר מחדש עם בנה שכבר נמצא עם חבריו בעולם אחר. הספר נע בין האם המנסה להתמודד עם השבר הנוראי ולהמשיך לחיות, לבין הבן שעוקב מלמעלה אחרי משפחתו, שולח לה מסרים ופוגש אותה לעיתים. זהו יומן אישי עמוק ונדיר בכנותו, המאפשר הצצה לעולם פנימי ואינטימי מאוד. הוא עוסק בקצוות החשופים של כאב ואובדן, געגוע ותקווה, ריפוי ושינוי תודעתי. הכתיבה ישירה, כואבת ואותנטית, ולכן גם מטלטלת. יש כאן אמת פנימית עמוקה, ללא ייפוי, צנזורה או הנחות, לצד כעס, בלבול רגשי, קבלה רוחנית וחיפוש אחר משמעות. בדרך זו מעבירה הכותבת מסר חזק של אהבה לחיים ותקווה לימים טובים יותר. זוהי יצירה עוצמתית וחשובה, העשויה לעורר עניין רב בקרב משפחות שכולות, אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ובציבור הישראלי כולו, שעדיין מתמודד עם ההלם המתמשך של אסון שבעה באוקטובר והאירועים שבאו אחריו. מירטה ורבר: "האסון הפרטי שלי הוא חלק מאסונה הגדול והבלתי נתפס של המדינה כולה. החלטתי לקום מהשבר האישי שלי ולחפש דרכים להתמודד איתו. יצאתי למסע שבמהלכו הצלחתי לתקשר עם אלון בדרכים לא שגרתיות, מה שנתן לי את הכוח ואת היכולת להמשיך לחיות. ואכן, אני ממשיכה לחיות בטוב לצד השכול והגעגוע". (הוצאת ספרי ניב, 172 עמודים)

זריחה על האסיף מאת סוזן קולינס הוא הספר החמישי בסדרת 'משחקי הרעב'. השמש זורחת על בוקר משחקי הרעב, ותושבי המחוזות מתעוררים באימה. בשנת היובל למשחקים מציינים את הגמול הרבעוני השני, ומספר המתחרים גדל פי שניים. שני משחקי רעב בסיבוב אחד. בביתו שבמחוז 12, היימיטץ׳ אברנתי רק רוצה לבלות עם החברה החדשה שלו. אבל כששמו עולה בהגרלה, כל חלומותיו מתנפצים. הוא נקרע מהמשפחה ומהאהובה שלו ונזרק אל הזירה בקפיטול. שם הוא מבין מייד שהסיכויים לא לטובתו. אבל להפתעתו, היימיטץ׳ מגלה בתוכו רעב להילחם בכל מחיר. ולא רק כדי לשרוד, לא. הרעב הזה דוחף אותו לנצח דבר גדול בהרבה מהמשחקים עצמם. (מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת כנרת זמורה, 367 עמודים)

האייל הזה שייך לי שכתב ואייר אוליבר ג'פרס הוא ספר נפלא לילדים שבמרכזו ילד בשם וילפרד ואייל קורא. לווילפרד יש אייל. הוא הופיע יום אחד, ווילפרד ידע מייד שזה האייל שלו. הוא אפילו נתן לאייל שם ולימד אותו את כללי ההתנהגות של חיית מחמד טובה. יום אחד, במהלך טיול רגלי של השנייםף גילה וילפרד דבר נורא: מישהי אחרת חשבה שהאייל הוא שלה. וילפרד חשב שרק אם יקרא לאייל בשם שנתן לו, הבעיה תיפטר, אך האייל נראה בכלל מתעניין יותר בגברת המבוגרת. מה יעשה וילפרד? (מאנגלית: חנה לבנת, הוצאת כתר, עמודים לא ממוספרים, מנוקד)

