ד"ר דליה מאיר מחלוצות התרפיה באמנות פלסטית ומרצה בינלאומית, היא אישה מרתקת שכמעט בלתי אפשרי למצות את חייה ואת עבודתה בראיון עיתונות אחד, אבל אנחנו לא בורחים מאתגרים במיוחד לא כשעל הפרק ספרה החדש דימויים במסע החיים: דמיון ביצירה שיצא לאור בהוצאת רסלינג והוא פריט חובה לכל מי שרגשות, תחושות וחוויות פנימיות דרך אמנות מעניינים אותו.
בכל פגישת טיפול יש רגע אחד בו נגמרות המילים ורק התמונה הפנימית שקיימת עמוק בלב ובתודעה ממשיכה להדהד. ד"ר דליה מאיר, קרימינולוגית, מטפלת באומנות פלסטית וחוקרת פורצת דרך בנתה במשך עשרות שנים גשר בין עולם הדמיון לבין חיי המטופל. השיטה שפיתחה – "דמיון ביצירה" הפכה לכלי אבחון-טיפול ייחודי שמצליח לגעת בנקודות הכואבות והחזקות של כל אדם ולעיתים לגלות בו משאבים שלא הוא ולא סביבתו האמינו שקיימים בו.
השיטה שהיא פרי ניסיון מקצועי וטיפולי, הדרכה ומחקר אקדמי משמשת להערכה ולטיפול כאחד. היא משלבת בין דמיון מודרך, דימויים, עבודה יצירתית באומנות פלסטית ועיבוד מילולי. השיטה מאפשרת לראות את הפוטנציאל האישי הייחודי של כל מטופל, את הכוחות והיכולות, את הקשיים והמצוקות. היא מאפשרת למטופל לבנות חוסן ולגלות את הייחודית שבו: סיפור החיים הרגשי שמתואר בדימויים ובסמלים, ביצירה באומנות פלסטית ובעיבוד מילולי. כך נבנה מארג ייחודי שפורש תמונה רחבה ואינטגרטיבית של המטופל.
השיטה מפורטת בהרחבה בספרה החדש דימויים במסע החיים: דמיון ביצירה שנכתב בעקבות שנות עבודה רבות של דליה ביחידה לקידום נוער בתל-אביב כקרימינולוגית וכחלוצה בטיפול בהבעה ביצירה. במפגש עם בני הנוער שנפלטו מכל המסגרות מצאה דליה פער משמעותי בין התרשמותה מהנערים לבין ההערכות והאבחונים שנערכו להם במסגרות הפורמליות. לאור הפער העצום והרצון לסייע פיתחה דליה מאיר את שיטתה הייחודית.
השיטה חיונית וחשובה במיוחד בימים אלו ובתקופה מורכבת והנוכחית, מאחר שהיא מספקת כלי חשוב ומייד להכרת המטופל – כוחות וקשיים, דרך העולם הפנימי הרגשי וההשלכתי של ראיית החיים ומשמעותם, המהות ותמונת העתיד בזמן שרלוונטי לפנייתו לטיפול. באמצעותה מקבלים תמונה של הדימויים שמספקת תמונת חיים פנימית רגשית רלוונטית לחייו באותו זמן, גם כאשר מצטרפים אבחונים והערכות שיש בידנו כמו פוסט טראומה ואחרים.
הכול התחיל בילדות
דליה מאיר גדלה בבית בו המציאות והדמיון שזורים זה בזה. היא הבכורה להורים ילידי עיראק שעלו ארצה חדורי ציונות, אופטימיות ויצירתיות. כשהייתה בת שנתיים חלתה בפוליו – מחלה ששינתה את חייה מבחינה פיזית, אך לא פגעה בנחישות ובשמחת החיים שהוריה העבירו לה. העולם הזה – המפגש בין חלום למציאות – הפך לאבן הייסוד של השיטה שעתידה הייתה לפתח.
"גדלתי בבית עם הורים נדירים שיכלו לגדל אותי בביטחון ובאהבה כשחליתי בפוליו בגיל שנתיים. ראיתי מגיל צעיר שיש אין ספור דרכים להתמודד עם אתגרים. העולם של סיפורים, מעשיות ויצירה היה בשבילי מציאות יומיומית", היא נזכרת. "אימי קליר פורצת דרך ואבי מנשה היה יוצא דופן בחוכמתו ובבינתו. אימי הייתה טבעונית לפני יותר מ-70 שנה. היא קנתה חיטה הנביטה, טחנה ואפתה לחם בעצמה. בבית גדלתי עם טבעונות, יוגה ואורח חיים שהפכו לאופנתיים הרבה שנים לאחר מכן. למדתי קרימינולוגיה, ציור ואומנות וכשנפתחה בארץ תוכנית תרפיה באומנות – היא חיברה בין היצירתיות לבין הצד הטיפולי שלי".
באיזה אופן זה חיבר?
"בחרתי לעבוד עם נוער בסיכון בתל אביב כחלוצה בשילוב תרפיה באומנות עם קידום נוער, דבר שבאותה תקופה לא היה מובן מאליו".
נשמע מאתגר. ספרי לי על השיטה שפיתחת – מהם עיקרי השיטה ואיך פיתחת אותה?
"טוב, זה סיפור ארוך. בגדול אפשר לומר שהכול מתחיל מחשיבה יצירתית. היצירתיות היא שפת האם שלי. אימא שלי חיפשה תמיד דרכים חדשות וכילדה ציירתי, רקמתי ויצרתי. אפשר לומר שיצירה זה ב-DNA שלי, אבל גם קשר עם אנשים וטיפול. זאת הסיבה שכבר בגיל צעיר למדתי קרימינולוגיה ויותר מאוחר עשיתי דוקטורט ועבדתי בשילוב טיפול ליצירה".
מהי הסיבה שבחרת לעבוד עם נוער?
"בהתחלה זאת הייתה הזדמנות עבודה, אבל גיליתי שזה גיל מאתגר ומרתק במיוחד עם נוער שנפלט מכל המסגרות. האתגר שביצירת קשר עם מי שלא מצא מקום בשום מערכת משך אותי".
מהו בסיס השיטה שלך?
הבסיס של השיטה הוא דמיון מודרך, דימויים ויצירה. באמצעות השיטה מקבלים שני מרכיבים עיקריים: המהות – הסיפור הייחודי של האדם ותמונת העתיד – היכולת לראות עתיד. אני עובדת עם דימויים, סמלים ויצירה ויחד עם המטופל מעבדת אותם כדי שנבין את הכוחות, הקשיים והפוטנציאל שלו".
דימויים במסע החיים
את השיטה שלה בחרה ד"ר דליה מאיר לפרסם בספר שכתבה דימויים במסע החיים. בחלק הראשון שיטת "דמיון ביצירה" היא מתארת בקצרה את הרקע התיאורטי של השיטה ותמות מרכזיות. בחלק זה מוצג תהליך בניית השיטה, מהותה וחידושיה המרכזיים בעיקר: גילוי המהות ותמונת העתיד וחשיבותה, כוח השפעתו של התת-מודע על המטופלים וחשיבותו של העולם היצירתי בדמיון ובאומנות. בחלק השני מהלכה למעשה היא סוקרת את ההיבטים המעשיים של העבודה בדמיון ביצירה כשהיא מדגימה את אופן השימוש בשיטה בפועל וכן הנחיות קונקרטיות לתהליך ההדמיה. בחלק זה מפורט גם אופן העבודה בשימוש של חמשת הדימויים העיקריים: העץ, ההר, כדור כוח הרצון, הנחל והגשר. בחלק השלישי דימויים ותמונת עתיד בראי הזמן היא מציגה ראיונות חוזרים שקיימה לאחר כמה שנים עם מטופלים לשעבר. בראיונות הם מתבוננים שוב בדימויים השונים שעלו בעבר, הפעם בפרספקטיבה של הזמן שעבר וכך מתבהרת לאחר שנים משמעות תמונת העתיד שהתגלתה בעבר. למטפלים מציעה דליה בספר נקודות מבט חדשות להערכה, לטיפול ולשיקום והיכרות עם כלים ייחודיים ורבי עוצמה.
הרגע בו הכול התחיל
בתחילת שנות ה-80 במסגרת עבודתה בעיריית תל אביב לקידום נוער ישבה ד"ר דליה מאיר מול ירון שהיה נער בן 14 שנפלט מבית הספר. בשיחה ביניהם היא ראתה חוכמה, חדות מחשבה ורגישות, אבל המערכת תייגה אותו אחרת. "המנהל אמר לי במילים קרות: 'הוא מפגר'. זה היה רגע שזעזע אותי. הבנתי שיש פער ענק בין איך שהמערכת רואה את הילד לבין מי שהוא באמת", היא מספרת.
הפער הזה הפך למנוע העיקרי במסע חייה המקצועיים. היא החליטה לחפש דרכים חדשות להיכרות עם עולמם הפנימי של בני נוער במיוחד עם אלה שנדחו שוב ושוב ממסגרות פורמליות. "רציתי למצוא דרך שתדלג מעל המחסומים, הגנות וסטיגמות ותגיע אל האדם שמעבר לתוויות".
מהמילים אל היצירה והצבעים – הדרך לפיתוח השיטה
עבודתה כקרימינולוגית לקידום נוער הציבה אותה מול אוכלוסייה שהייתה בשולי המערכת – נערים ונערות שהפסיקו להאמין שיש להם עתיד חיובי. רבים מהם לא רצו או לא יכלו לתקשר בשפת הטיפול המילולית המקובלת. מאיר הבינה שכדי להגיע אליהם היא צריכה שפה אחרת.
היא פנתה ללמוד טיפול באומנות פלסטית באוניברסיטת חיפה, שהיה אז תחום חדשני בישראל. "החיבור בין האומנות לטיפול היה פלא בשבילי. הבנתי שדרך חומרי יצירה, דימויים וסיפורים אני יכולה להגיע למקומות שהמילים לא מגיעות אליהם".
בהדרגה מעבודה בשטח, ניסוי וטעייה נולדה שיטת "דמיון ביצירה" שמשלבת דמיון מודרך, עבודה עם דימויים, יצירה באומנות פלסטית ועיבוד מילולי כשהמטרה לגלות את הפוטנציאל, הכוחות והקשיים של המטופל, ולבנות איתו חוסן עצמי.
דימוי העץ – המחקר ששינה הכול
אבן הפינה בשיטה היא "דימוי העץ" – כלי הערכה ואבחון שפיתחה ד"ר דליה מאיר במסגרת עבודת הדוקטורט שלה. המטופל מתבקש לדמיין עץ, לספר עליו, לצייר אותו ולעבור תהליך עיבוד משולב. התוצאה: הצצה נדירה הן לעולם המודע – באמצעות סיפור החיים המילולי והן לעולם הלא מודע – באמצעות דרך סיפור העץ.
במחקר היא גילתה דפוסים חוזרים ומפתיעים, למשל ילדים שהוריהם היו מכורים לסמים תיארו שוב ושוב שהם אלה שמשקים את העץ בעצמם – סימן לאחריות מוקדמת על הצרכים הפיזיים שלהם בילדות. לעומת זאת מטופלים שגדלו בביטחון פיזי תיארו דמויות אחרות שמטפלות בעץ.
"הבנתי שהשאלה 'מי מטפל בעץ?' חושפת עולם שלם – ביטחון פיזי, יחסים עם דמויות מטפלות וגם סוג ההיקשרות הרגשית", היא מסבירה.
מה את יכולה לספר על האומנות שלך?
"אני יוצרת כל חיי קולאז’ים וציורים רב שכבתיים. הציורים שלי אינם העתק של המציאות, אלא יצירה חופשית. הצגתי בארץ ובעולם. בשנתיים האחרונות ציירתי פחות במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר, אבל זה חוזר".
מי השפיע עלייך?
"הציירים רחל שביט ואליהו גת שהם ציירים ומורים נפלאים, נועה בלאס שנתנה השראה עצומה בשילוב גונגים ודמיון מודרך, פרץ הסה ראש החוג לתרפיה באומנות פלסטית וחלוץ בתחום הזה והמורה הגדולה ביותר שלי היא אימא שלי שהייתה יצירתית מאוד".
האם אומנות יכולה להשפיע מעבר לטיפול?
"בהחלט. היצירה היא כוח מרפא, מחבר לחיים ונותן משמעות. היא משפיעה עמוקות על מי שמתחבר אליה".
עם השנים זיהתה כאמור דליה מאיר שני מרכיבים שמופיעים כמעט בכל דימוי:
המהות – זהו מוטיב מרכזי ומאפיין ייחודי בנפשו וברוחו של האדם, הדבר שמניע אותו, מרכז הכובד של עולמו הפנימי.
תמונת העתיד – תמונה רגשית של איך האדם רואה את עצמו בעתיד כפי שהיא עולה בעולם הדמיון.
שני המרכיבים האלה הפכו למצפן בטיפול. תמונת עתיד חיובית משקפת תקווה ומשמעות בעוד שתמונה שלילית עלולה להצביע על ייאוש או דיכאון. העבודה הטיפולית מכוונת לשינוי ולשיפור התמונה הזאת.
כוחו של הדמיון ומדוע הוא לא רק פנטזיה
בעולם הפסיכולוגיה, הדמיון נתפס לעיתים כקרוב למסוכן – כפנטזיה, הכחשה או דיסוציאציה. מאיר רואה בו את ההפך: "הדמיון הוא משאב. הוא מאפשר לבנות מציאות פנטסטית שבה הכול אפשרי ומשם, לאט לאט לחבר אותה למציאות היום-יום".
ד"ר דליה מאיר מצטרפת לרואים את הדמיון ככוח מניע חיובי. יונג רואה בדמיון אינסטינקט פנימי וביצירתיות כוח מרפא. "בדמיון אין חוקים של זמן ומקום, אפשר לראות עתיד אחר, לחוות פתרון, ואז להעביר אותו למציאות". מולי להד מוסיף את "מציאות פנטסטית", שמקשרת בין יכולתו האין סופית של הדמיון היצירתי לברוא תמונת עולם רצויה או נדרשת לבין הצורך לפתור בעיות וקשיים.
כך זה עובד
התהליך בשיטה מובנה, אך גמיש. הוא כולל שלבים של הרפיה, הדמיה, שיתוף מילולי, יצירה באומנות פלסטית ועיבוד אינטגרטיבי. המטפל והמטופל עובדים יחד על פירוש הדימוי, שילוב בין המשמעות האישית לבין המשמעות הארכיטיפית הכלל אנושית.
"חשוב לי להדגיש שזה לא רק מבחן או כלי אבחון – זה מסע משותף", היא אומרת. "כשמטופל משנה משהו בדימוי, למשל הופך עץ קמל לעץ פורח, הוא עושה שינוי פנימי עמוק ורק אחר כך מופיע השינוי הזה בחיים האמיתיים".
ד"ר דליה מאיר מזהירה: השיטה נוגעת בתכנים עמוקים ולעיתים טראומטיים. "לא עובדים עם השיטה בלי הכשרה כי על המטפל לדעת להכיל את מה שעולה ולהיות בטוח שלמטופל יש כוחות אגו להתמודד עם התהליך. במקרים של דיכאון עמוק או טראומה לא מעובדת מה שעולה עלול להציף מדי".
סיפורים מהשטח – כשהדמיון משנה חיים
במהלך השנים ליוותה ד"ר דליה מאיר מטופלים רבים במסע הדמיוני-יצירתי הזה. היא זוכרת נערה שדימתה גשר רעוע מעל תהום ובהמשך בתהליך עבודה שיפצה אותו, חיזקה אותו והרחיבה אותו. "זה היה שינוי עצום – היא עברה מהתבוננות על החיים כמשהו מסוכן ולא יציב להרגשה שיש לה נתיב בטוח לעבור בו".
סיפור אחר הוא של גבר בשנות ה-50 לחייו שגדל בקיבוץ. בדימוי העץ שלו הוא עצמו השקה את העץ. בעיבוד התברר שמגיל צעיר נדרש לדאוג לצרכיו הבסיסיים בעצמו. ההבנה הזאת אפשרה לו לראשונה לשחרר חלק מהשליטה ולהיעזר באחרים.
איך נולד הספר שלך?
"זה לא הספר הראשון שלי – כתבתי גם את הדוקטורט שיצא לאור כספר באמזון. המניע לכתיבה היה רצון להעביר את הידע הלאה למטפלים כדי שלא ילך לאיבוד. אני מאמינה שחובה לשתף ולחלוק את הידע המקצועי בכל תחום".
למי מיועד הספר?
"לאנשי מקצוע בלבד – תרפיסטים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים כי האינפורמציה שעולה בעבודה עם הכלים האלה עלולה להיות בעלת עוצמה ומטלטלת ולשם טיפול בה נדרשת הכשרה מקצועית".
בסוף השיחה היא חוזרת לציטוט של פבלו פיקאסו, שמופיע גם בפתיחת ספרה: "כל מה שאתה יכול לדמיין הוא אמיתי".
היא מוסיפה כי "הדמיון הוא לא בריחה מהמציאות, אלא הוא הדרך שלנו ליצור אותה".
חזון לעתיד
ד"ר דליה מאיר רואה בשיטתה לא רק כלי טיפול אישי, אלא גם גישה רחבה שיכולה לחולל שינוי במגוון תחומים החל מהחינוך והכשרת מנהיגות ועד לעבודה עם קהילות שלמות שמתמודדות עם משברים. לדבריה התפיסה המרכזית בשיטה נשענת על היכולת של אדם יחיד או קבוצה לדמיין וליצור "תמונת עתיד חיובית" ברורה. "היכולת של אדם לראות תמונת עתיד חיובית היא אולי המשאב האנושי החשוב ביותר שיש לנו", היא אומרת. "אם נצליח לעזור לאנשים לבנות אותה שינינו את חייהם".
דליה מאיר מסבירה כי ברגע שאדם מפתח תמונת עתיד חיובית היא הופכת למצפן פנימי שמכוון את בחירותיו, מחזקת את תחושת המשמעות שלו ומאפשרת לו להתמודד עם קשיים ועם אתגרים ממקום של תקווה ואמון. בשדה החינוך היא רואה בכך פוטנציאל עצום: תלמידים שמאמינים ביכולתם לעצב את עתידם, נוטים להשקיע יותר בלימודים, לפתח כישורי התמדה ולגלות אחריות אישית וחברתית.
בתחום המנהיגות משלבת דליה מאיר את השיטה בסדנאות ובהכשרות למנהלים ולמובילי שינוי. היא מלמדת כיצד לבנות חזון ברור ולהעביר אותו הלאה באופן שירתק ויעורר השראה בצוותים ובקהילות. "מנהיג אמיתי", היא מדגישה "אינו רק מנהל משברים, אלא מי שמצליח לשדר אמונה בעתיד גם בזמנים הקשים ביותר".
גם בקהילות במשבר – ביישובים שמתמודדים עם טראומה ביטחונית, בקהילות נפגעות אסון טבע או בקבוצות מיעוט שחוות הדרה מצאה מאיר שהעבודה על בניית עתיד משותף עשויה להיות גורם מאחד ומרפא. היא מציגה דוגמאות מפרויקטים בארץ ובעולם בהם תהליך כזה הוביל לצמצום מתחים, להאצת שיתופי פעולה ולהחזרת תחושת השייכות והאמון בין חברי הקהילה.
לדבריה האתגר הגדול הוא לאפשר לאנשים לראות מעבר למצב הקיים, לפרוץ את גבולות הפחד או חוסר האונים ולצייר תמונה ריאלית, אך אופטימית של מה שיכול להיות. מאיר מאמינה כי זהו לא תהליך חד פעמי, אלא תרגול מתמשך שמחייב כלים מעשיים, תמיכה רגשית ויכולת לשלב בין חשיבה יצירתית לבין פעולה בשטח.
"בסופו של דבר", היא אומרת "השיטה אינה רק טכניקה, אלא זוהי תפיסת עולם – כשאדם או קהילה בוחרים להאמין שיש להם עתיד יותר טוב ומתחילים לפעול לקראתו כבר התרחש השינוי המשמעותי ביותר".