אביחי שמידט סיפר על ספרו העשירי, הספר ככה הכול התחיל, כנראה (הוצאת הספרים אוריון), קובץ של 63 סיפורים מקסימים ומרתקים בו הוא לוקח את הקוראים לביקור במחוזות חייו. באמצעותם הוא חולק בכנות ובאומץ רשמים ואירועים שקרו באמת וגם כאלה שמעולם לא התרחשו. זהו מסע בלתי נשכח במכונת זמן שמשתרע לאורך תקופת חיים ארוכה. הסיפורים שונים זה מזה ורשמי מסעותיו הרבים של המחבר בעולם ניכרים בהם היטב, אבל יש להם מכנה משותף אחד: כל אחד מהסיפורים מתמקד באירועים ובמצבים שדהו והחווירו וכולם נועדו לשתף את הקוראים בטעמם ובריחם של "החיים של פעם" בין אם היו באמת ובין אם לאו. גם בספר הזה ניכרת ההנאה של אביחי כשהוא מצליח להפתיע, להבעית ולהצחיק את הקורא בשנינות ובחמלה מתובלת בהומור כמעט בכל אחד מהסיפורים.
סיגלית שני סיפרה על ספרה לרקוד על שברי זכוכית (הוצאת ספרי ניב), רומן סוחף ומטלטל, מבוסס על סיפור אמיתי, המגולל את מסעה של נועה שנלכדת בתוך סיוט כפול: ליבה מרוסק מבגידה אכזרית, וגופה קורס לתוך מחלה נדירה הזועקת את מה שהנפש שתקה. הספר מתאר את מסע חייה של נועה בת השלושים ואחת, שנולדה עם מום רפואי קשה ונאלצה כבר מרגע לידתה להיאבק על חייה, דרך ילדות רווית ניתוחים, אשפוזים, בדידות ובריונות מתמשכת בבית הספר, ועד לשבר נפשי עמוק בבגרותה בעקבות הודעה אחת שמערערת את עולמה הזוגי והזהותי. בין צלקות עבר שמעולם לא הגלידו למאבקי הישרדות בהווה, זהו סיפור השראה עוצר נשימה על הכוח לקום מההריסות, לאחות את השברים ולבחור בחיים מחדש – נגד כל הסיכויים. זהו גם סיפור אמיץ וחשוף, מסמך רגשי נוקב המזמין את הקוראים להביט לכאב בעיניים, ולגלות שגם ברגעים שבהם הגוף הופך לכלא והמציאות מתנפצת לרסיסים – הרוח האנושית חזקה מכול.
בברכה,