עד שיוכח אחרת מאת מייקל קונלי הוא מותחן סוחף שהופך למסע מטלטל לנבכי מערכת המשפט האמריקאית. מיקי הוֹלר בצרות. בבדיקת רישיונות אקראית מתגלה ברכבו גופה של לקוח שלו, וברגע אחד הוא הופך מעורך דין מצליח לחשוד ברצח. הולר מחליט לייצג את עצמו, ומגייס לעזרתו את צוות העובדים המסור שלו ואת אחיו למחצה, הבלש בדימוס הארי בוש. לכולם ברור שכדי לזַכות את הולר עליהם לחשוף את הרוצח האמיתי, וכל שעליהם לעשות הוא למצוא את הקשר שלו לקורבן הרצח. אלא שסאם סקֵיילז, הקורבן, היה נוכל שפעל תחת זהויות מזויפות מתחלפות, ולכן אין להם קצה חוט. כבר בתחילת המשפט מתברר להולר ולצוותו שמולם ניצבת תובעת עוינת שנחושה לסגור את דלת הפלדה על תאו של הולר לשנים ארוכות. ראיות מוסתרות, עדים נשלפים במפתיע, סרטונים עוברים עריכה, וצוות ההגנה מתחיל לחשוד שהתביעה פועלת כזרוע ארוכה של מבקשי רעתו של הולר. ואז, במהלך חקירתי מבריק, חושף הארי בוש הונאת ענק, שסקיילז היה רק קצה הקרחון שלה, וכל מי שקשור אליה מוכן לעשות הכול כדי להגן על עצמו. (מאנגלית: נעה שביט, הוצאת מודן, 431 עמודים)
השלהבת שלו מאת שירה קאופמן הוא ספר ראשון בטרילוגיה, רומן סוחף ומלא רגש על משפחה, מרד, תקווה, ונאמנות לעצמכם – גם כשנדמה שהעולם כולו נגדכם. קלייר, נערה אמיצה מכפר עני, למדה להגן על משפחתה בכל מחיר. חייה משתנים כשהיא פוגשת את כריס, בנו של מושל המחוז, צעיר שוחר צדק שמסרב להיכנע לכללי האצולה. אהבתם פורחת למרות העוני, הדעות הקדומות והסכנות האורבות לשניהם. כשאביו של כריס פותח במצוד אכזרי אחרי קלייר ומשפחתה, הם נאלצים לברוח, לבחור צד, ולהילחם על האפשרות לעתיד משותף בעולם שמבקש להפריד ביניהם. האם תצליח אהבה אחת לשנות את גורל המחוז כולו? האם אפשר לגבור על פחד, אבלות ונאמנות ישנה, ולבחור באהבה? (הוצאת ספרי ניב, 307 עמודים)
השקר לאור האמת מאת אסף ויסלר הוא ספר עיון מרתק המציע מסע הגותי העוסק במקומה של האמת ואי האמת בחיי היום-יום, ברבדים האישיים, ניהוליים, חברתיים והתרבותיים. בעידן שבו הגבול בין אמת לשקר הולך ומיטשטש, אסף בספרו מציב מראה חדה מול אחת הסוגיות המרכזיות של חיינו, מדוע אנו משקרים. הספר עוסק במאבק המתמיד בין אמת לשקר לא רק כשאלה מוסרית, אלא כתופעה אנושית עמוקה המשפיעה על קבלת החלטות, מערכות יחסים ודפוסי הנהגה. האם האמת היא המצפן המדויק של המציאות, גם כשהיא חושפת כישלון או טעות. האם השקר, ובמיוחד ההונאה העצמית, הם ניסיון להישאר במקום מוכר ונוח תוך התכחשות למציאות. אסף בספרו צולל אל עומק המאבק ומציג את השקר לא רק כהיפוכה של האמת, אלא ככוח מתוחכם ומפתה כזה המתחפש לביטחון עצמי, להצלחה ניהולית, ליציבות משפחתית, ומציע לעיתים פתרונות קלים אך זמניים. באמצעות הצגת האמת מול השקר דרך דוגמאות מעולמות הניהול וקבלת החלטות, חיי המשפחה והחיים החברתיים תקבלו בקריאה מבט מפוכח החודר למציאות הישראלית המודרנית, שבה השקר אינו חריג אלא לעיתים נורמה. זהו ספר עיון מנהיגותי עם עומק אנושי המשלב בין מחשבה רעיונית לבין תובנות מעשיות מהשטח, ומזמין את הקוראים לבחון מחדש את הבחירה באמת לא כאידיאל מופשט, אלא ככוח מחבר ומעצב חיים. (הוצאת ספרי ניב, 128 עמודים)
היסטוריון וחוקר תרבויות עתיקות עמיהוד רז בספרו חושך בהיר – מסע בשבעה פרקים לעולמה הפנימי של גרמניה הנאצית: אידיאולוגיה, שייכות, מוסר ויופי מסוכן לוקח את הקורא למסע אל ליבה הפנימי של גרמניה הנאצית – לא באמצעות מעשי הזוועה, אלא דרך מה שאִִפשר אותם: אידיאולוגיה, מוסר, שייכות ויופי. זהו איננו עוד ספר היסטורי, אלא מסע אישי ואינטלקטואלי המבקש לחדור אל מתחת לפני ההסבר המקובל. עמיהוד בספרו מבקש להראות שהנאציזם לא נשען רק על פחד ואלימות, אלא גם על כוחם המהפנט של סדר, חזון ותחושת שליחות. הוא אינו עוסק ב"מפלצות", אלא בבני אדם רגילים – כאלה שראו עצמם מוסריים ונאמנים, ושדווקא בשם ערכים אלו שיתפו פעולה עם מכונת השמדה. הספר נפתח בשאלת ה"למה", מתעמק במנגנוני אמונה, ציות וסדר – ומגיע, בסופו, אל שאלות של זהות, אחריות ואסתטיקה. החוט המקשר פשוט, מצמרר ומערער: כיצד יכול רוע להיתפס, מבפנים, כהגיוני, מוסרי – ואף יפה. חושך בהיר מבקש לגעת באותם חלקים ברייך השלישי שלא ניכרים כזוועה גולמית, אלא כמשהו אחר: סדר, משמעות, מוסר, שייכות, אמונה, חזון. דווקא משום כך, זהו חושך קשה יותר לזיהוי. זהו החושך שמגיע עטוף בהיגיון, עטוף במשמעת, עטוף בשפה של טוב ואף של יופי. זהו החושך שגרם לאנשים "נורמטיביים" לפעול מתוך הזדהות ולא מתוך פחד, החושך שנבנה לא מאימה אלא ממבנה מוסרי אלטרנטיבי. במהלך שבעה פרקים נשזרים יחד עיון היסטורי, ניתוח פילוסופי והרהור אישי. כל פרק מתמקד בזווית אחרת: פוליטית, רעיונית, פסיכולוגית, מוסדית או אסתטית. יחד הם משרטטים תמונה של הדינמיקה הפנימית, שהובילה את החברה הגרמנית להיבלע בתוך מהלך אידאולוגי טוטלי מרצון, מתוך שכנוע, ולא פעם, בהתלהבות. עמיהוד מזמין את הקוראים להתבונן, לשאול, ולחשוב מחדש: כיצד זה קרה – והאם זה עלול לקרות שוב? תזכורת חדה לכך שהחושך המסוכן ביותר אינו תמיד זה שבא באיום גלוי – אלא זה שמגיע מחופשׂ לאור. (הוצאת ספרי ניב, 357 עמודים)
שירה קסומה מאת אוסנת הוא אסופת שירים נפלאים ומרגשים שרוקמים יחדיו מסע תודעתי, רגשי ורוחני של אדם בעולם, ובכלל זה לידה, כאב, אובדן, אהבה, מלחמה, ספק והתפכחות ואף חתירה מתמדת לאחדות, למשמעות ולריפוי. השירים משלבים בין קול אישי־אינטימי לקול אוניברסלי ויש בהם דימויים מן הטבע, מהמיתוס ומהיום־יום על מנת להביא לידי ביטוי חוויה של נפרדות מול כמיהה לחיבור: בין אדם לעצמו, בין אדם לאדם ובין אדם לאלוהות. אוסנת בשיריה מבקשת להבין מהו הבית, מהי ידיעה ומהו תפקיד המילה והשיר ככוח מרפא בתוך מציאות סוערת, אישית וקולקטיבית. השירים משמשים כלי קיומי; דרך לשאול שאלות יסוד על סבל, זהות, אלוהים ומשמעות החיים. הספר מאופיין בכנות רבה, בישירות ובנגישות, באופן שיעורר בקוראים הזדהות. השירים נטועים במציאות הישראלית והאנושית המורכבת, ומבקשים ריפוי מתוכה. הממד הרוחני נוכח באופן חווייתי, עם נוכחות שרואה באלוהות עיקרון של חיבור ולא של פחד. השירים עשויים לגעת גם בקוראים המחפשים משמעות, נחמה ושיקוף של מאבק פנימי. (הוצאת ספרי ניב, 84 עמודים)
שירים מתוך שירה קסומה:
האור
כשמבליח האור מתוך החשכה,
אין חיה שאינה נאנחת ואין צמח שאינו מחריש.
כל היש נדרך דריכות רוגעת
ואין דבר אשר נשאר אדיש.
האור מציף ומסנוור עיניים,
זועק: "תראו עכשיו, עיוורים!
חייתם בחושך יום כליל.
זכרו את אשר שכחתם בדרכים.
יצירי האור, ילידי השמש
ממחזרי גופים וצורות חיים.
את כל הדרי המסנוור אשפוך עליכם
ותשובו להיות אבק כוכבים.
אל אהבתי האחת, הלא ממומשת,
אשא עיניים בכל חלקיק חיים.
מלכתי, חשכה שלי, ברחת ממני,
רודף אחרייך נצח גלגולים.
חוקים קבעו שלא נוכל להתקיים יחד,
אני אוכיח שכולם שגויים.
מתוכך אבליח בכל בוקר
ואל מיטתי תשובי בדמדומים.
ואבק הכוכבים יתפזר בחלל
וישכח לאיטו את האחד שהיה,
ואני ואת, אהובתי, נמתיק סוד
ונרקוד יחד במופע הלבנה.
העץ והעציץ
זרעון קטן נבט בתוך עציץ גדול,
כטיפה בים הרגיש, עולם שלם בו לגדול.
בתוך הזרעון שכנה נשמתו של עץ עתיק,
שקמה לאיטה בפיהוק מתמשך לתוך ריק.
וכתינוק הגדל לאיש בצעדי תינוק,
גדל הזרעון לעץ בין בכי לבין צחוק.
הכה שורשים, הצמיח עלים, הרקיע שחקים
ואז נעצר, כדממת הנפטר –
העולם הגדול הפך לו לצר.
אין במה להיאחז, אין לאן עוד לשאוף,
הדפנות לוחצים,
המזון לא מספיק, האוויר מחניק,
העציץ כמו כלא סוגר על אסיר
והעץ זעק וביקש את הגבולות להסיר.
"גדלתי ועולמי קטן עליי,
קחו נא אותי אל אדמתי."
ואז שמע האיש את זעקת העץ,
כרע לידו, ליטף את עליו
וגאל את העץ מתוך חומותיו.
בתוך אימא אדמה נעץ שורשים,
במי אהבה השקה ובסבלנות האלים,
צמח עולם שלם שרק ביקש שיגדל,
ולהשיל מעליו – קליפות של זרעון וזיכרונות מעציץ.
זה אותו ההר
מבט גבוה אל פסגה תלולה,
יגיעה מעצם המחשבה,
על הטיפוס, על החספוס, על המסע.
מבט על הנוף סביב –
מטעים, שדות ופריחת האביב,
אוויר פסגות, ממעוף הציפור, בסוף המסע.
מכאן הכול נראה גדול,
מכשול ועוד מכשול,
זיעה תיגר, הגוף יכאב
במעלה ההר.
כאן תחושת ריחוף,
בין עננים ונופים אין־סוף,
מילת תודה, אנחת רווחה
בפסגת ההר.
ומה אם עוד בתחילת המסע
בגוף שכנה התחושה
של הריחוף בפסגת ההר האחד,
שנשא על כתפיו
אין־ספור שבילים,
אין־סוף אנשים,
ופסגה אחת.
היכל המראות
בהיכל המראות נשקפת תמונתך,
לעיניך הרואות שלום, שלום.
ובזווית העין נודדת לה דמעה,
מבכה את נפשך היודעת מלחמה.
בהיכל המראות נשקפת תמונתך,
מה תשאל את אותה המראה שעל הקיר?
אך המראה תקדים ותשאל בעצמה,
מי היפה מכל המראות שאתה מכיר?
בהיכל המראות נשקפת תמונתך
זקן, עייף, כחוש ודל.
אוצרות רבים אספת בדרך
ומכולם רק הדרך נשארת בלכתך.
בהיכל המראות נשקפת תמונתך,
מרוטשת, מטושטשת, שבר כלי.
מתי תבין שאין זה אתה?
בחירה שגויה, מראה שבורה.
בהיכל המראות נשקפת תמונתך,
לבוש בגדי מלך חדשים.
על נתינך אתה תוהה,
איך לעיניכם אני עירום ואת בגדיי אינכם רואים?
בהיכל המראות נשקפת תמונתך,
אדם אחד, נבדל ומיוחד.
הבט עמוק, צלול מעבר לזגוגית,
אתה בכול, כולם בך.
בהיכל המראות נשקפת תמונתך.
הבט עמוק אל תוך עיניך ותראה
אין־סוף עולם, אין־סוף אדם,
אמת אחת, מראה אחת.